תוכן איכותי לנשמה

״למה אלוקים מביא עליי צער כזה?״, מירי קטעה את חוט מחשבותיי, ״מה עשיתי לו?! הייתי רעה? עשיתי חטא נורא? שדדתי? רצחתי? בסך הכול השתדלתי תמיד ככל יכולתי, הייתי אמא טובה, גידלתי את ילדיי בדרך התורה. למה אלוקים לא מאפשר לי את הדבר הפשוט להיות עם הילד שלי כשהוא עולה לתורה בפעם הראשונה?״

רגע לפני שאתם קופצים למים העמוקים ויוצאים לשירות צבאי/לאומי או מתחילים ישיבה, מכינה או מדרשה – הנה כמה תובנות ועצות שכדי לקחת אתכם לדרך

השבוע חל יום פטירת הרב קוק, כיצד ייתכן שמעשה אחד של אדם משפיע על דברים שקורים בקצה העולם? מה ההשלכות של זה לחיים שלנו? הרב יוני לביא משיב

רגע, אתה שואל, אז אם הכול כל כך טוב למה זה נראה כל כך רע?

התשובה היא שתלוי איך ועל מה מסתכלים.

מי שתמונת המציאות שלו ניזונית ממהדורת החדשות האחרונה ומטורי פרשנות מגמתיים, רואה הכול בשחור ויוצא מדוכא ומתוסכל…

להומור יש סגולות יקרות ערך לפתוח את הראש לחשוב באופן אחר על נושאים מאתגרים ולקרב בין לבבות רחוקים. כרב למדתי עם הזמן את ערכה של הבדיחה
לשמור על הקהל ערני ואף להשכים נרדמים. לא פעם יושבים מולך בשיעור אנשים אחרי יום עבודה מתיש. הם עייפים ומוטרדים, הקשב שלהם הולך לאיבוד
בתוך זמן קצר וקשה להאשים אותם על כך. אין כמו בדיחה טובה כדי להזרים דם חדש במערכת ולאסוף אליך חזרה את כל אלו שהתפזרו.

איך ננצל את השבוע האחרון כדי להיפרד יפה מהחופש?
איך נעזור לילדים להתחיל ברגל ימין את שנת הלימודים?

היום, ג' אלול, מלאו 88 שנים לפטירתו של רואה האורות, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.
זכיתי להסתופף במשך עשר שנים בישיבה שהקים, "מרכז הרב", ונדמה לי שכמה שלמדתי מתורתו, זו הייתה רק טיפה מתוך הים האינסופי של תורתו המאירה והמהפכנית שאין רלוונטית ממנה לדורנו.

אתה מתחיל היום פרק חדש בחיים ולפניך שנה נהדרת ומרתקת. תהנה מכל רגע של המסע!

כשנותר בעירום ובחוסר כל במחנה הריכוז הגיע למסקנה שאפשר לקחת מהאדם את הכול, מלבד את הדבר החשוב מכל:
את היכולת לבחור את עמדתו ואת דרכו במערכת נסיבות נתונה.
הנאצים אולי יכולים לשלול מיהודים את החופש של גופם, אך נפשם תיוותר חופשיה, והחירות הפנימית הזו אינה בטלה לעולם.

מה גורם לחודש הכי חשוב בשנה ליפול בין הכסאות? מהן שתי הדרכים לבדוק את עצמנו לקראת השנה החדשה? הרב יוני לביא משיב

אנשים מעריכים את הידע שלך והוא גם
מקור פרנסתך. ולפתע שאלה פשוטה
מציגה אותך כאחרון ההדיוטות. האם
המוניטין שלך לא יחטוף כעת נוק-אווט?

אף אחד מהם לא אמר לה:
"תראי, לא עבדתי מספיק קשה" או "חבל שלא עשיתי יותר כסף".
לא היה אדם שאמר "לא טסתי מספיק לחו"ל" או "חבל שלא ביליתי יותר במסעדות יוקרה".
מה הם כן אמרו?
אצל כמעט כולם חזרה התשובה הבאה:
"הלוואי שהיה לי את האומץ לחיות את חיי מתוך נאמנות לעצמי, ולא למה שאנשים אחרים ציפו ממני".

נו, למה הוא לא מגיב לי?
הוא הרי קרא מה שכתבתי, זה לא מזיז לו?
יכול להיות שהוא כועס עלי והייתי צריך להתנסח יותר בעדינות?
אולי הוא החליט להתעלם ממני ובגלל זה הוא לא מגיב?
ואולי הוא בדיוק באמצע קניות או משהו?
ואולי לא?
נו, למה הוא לא עונה? מה כבר שאלתי, מה הבעיה לכתוב חזרה?

" עזוב, הרב, הייתי כבר פעם אצל פסיכולוג והוא לא עזר לי. אני לא מאמינה יותר בדברים האלו…חוץ מזה, חבל לי על הכסף. טיפול של שעה עולה הון תועפות"

פתאום מתברר שהבן שלנו עושה שיימינג לילד אחר. איך מגיבים? כיצד מתקנים את הנזק? הרב יוני לביא משיב

"שיהיה גם לך רק טוב, יוני, אבל התגרשתי מלילך לפני שנתיים".

אופס…

מתברר שהסטטיסטיקה לא משקרת: 33% מהזוגות שמתחתנים בישראל מתגרשים. וזה מספר מפחיד, כשחושבים עליו.

״תבין, הרב, אנחנו חילונים ואתיאיסטים.
למה לכל הרוחות בטקס הכי חשוב והכי יפה
בחיים שלנו, צריכים להשחיל דברים עתיקים
ומוזרים שלא אומרים לנו שום דבר?״

למה בגיל ההתבגרות הם מתווכחים על כל דבר? איך לא משתגעים מהנטיה שלהם להגיד בדיוק ההפך מאיתנו בכל נושא? הרב יוני לביא משיב

סקירה היסטורית – כך אירע החורבן צעד אחד צעד: 'אגדת החורבן': הצפייה ב'אגדת החורבן' מומלצת מגיל 12 ומעלה. לתכנים נוספים

איך הפך התלמיד הכי מפריע בכיתה למנהל בית ספר וכמה רחוק יגיעו הילדים שלנו? הרב יוני לביא עם חומר למחשבה להורים

״ביקשתי מאמיר שייתן לי עוד קצת זמן כי אני צריכה לחשוב על זה. וכאן בדיוק הדילמה שלי, הרב: האם להתפשר וללכת
על מה שיש לי ביד. להגיד לאמיר כן ולהיות כלה ורעיה ובעזרת השם גם אימא. או שאולי כמו שאומר הפתגם ׳על אהבה לא מתפשרים׳. זה הדבר הכי גדול בחיים,
ואני צריכה להגיד לאמיר שאני מצטערת אבל זה לא ילך בינינו ולהמשיך לחכות לדבר האמיתי?״.

מה עושים כדי לא להביא את העבודה הביתה? איך משאירים את המתח והלחץ של המשרד בחוץ, ויוצרים בבית אווירה שמחה? הרב יוני לביא משיב

תהיתי האם זו לא הייתה טעות מצידי להסכים להשתתף באירוע כזה ומה אוכל לומר מבלי להסתכן בהאשמות ב'הדתה'.
אבל אז חשבתי שוב:
יוני, הרי המשפחה הזמינה אותך לכאן. המנוחה עצמה באה מרקע מסורתי וביקשה להיקבר בטקס יהודי. אדרבה, תראה את היופי בכך שגם אנשים שדרך חייהם כה שונה משלך – לא מוותרים על קבורה יהודית כדת משה וישראל.

רבים טועים בהבנה מה זה חופש. וכשלא מבינים אותו נכון הוא גורם לתסכול גדול מכל הצדדים. מהי ההגדרה הנכונה שלו?

"אתה מקבל הרי מלא שאלות מבני נוער", שאל אותי בעז, "מה השאלה הכי נפוצה? זו ששמעת כבר אלף פעם?"

"אלף זה בקטנה", חייכתי, "חשבתי תגיד עשרת אלפים. ובכן, זו שאלה קצרה מאד, ארבע מילים בלבד: למה צריך לשמור נגיעה?"

כאן בישראל יש מאבק חריף בין היהדות האורתודוקסית לבין הקבוצות האחרות עד כדי החרמה וחוסר נכונות של רב להופיע על אותה במה בפאנל לצד רבאיי רפורמי, כדי לא לתת לו ולדרכו לגיטימציה כעוד ’זרם‘ ביהדות.

באמריקה, לעומת זאת, המצב שונה.

ודווקא ביום כזה בו בני נוער ממוצעים נוהגים 'להעביר את הצום' באחת משלוש הדרכים הבאות: לישון, לטחון סרטים ולתכנן את סעודת השחיתות של סוף הצום, הם בחרו לעשות את זה אחרת.

לקבע את עצמך עם ציור אחד, יפה ככל שיהיה, זה בעצם סוג של 'עבודה זרה'.

זה להפוך את עצמך לפסל סטטי, בעוד שאדם חייב להיות דינאמי.

עליו לשאול את עצמו בכל יום הולדת ואולי בעצם בכל יום:

האם אני לא דומה מידי לאיך שהייתי אתמול?

האם לא התאהבתי באזור הנוחות שלי והתמכרתי להרגלים הישנים?

נתקלתי פעם בספר שהתמקד דווקא בפתקים קצרים שהרבי כתב לאנשים. פתחתי אותו באופן אקראי והופתעתי לקרוא את התשובה:

״תחליט לבד. לא כל דבר אתה צריך לשאול אותי״.

כמה נורא שיום אחד יתעוררו אלפי נערות ויגידו: "הנה אני, בת 23. יש לי זיפים, גופי הושחת ואני עקרה. איך זה קרה?! למה אף אחד לא עצר אותי?!"