איך קרה לנו דבר כזה?! אנחנו עם שכל-כך אוהב שלום, ומאז הוקמה מדינת ישראל אנחנו שקועים עד הצוואר במלחמות.
בוא נדייק. המלחמות לא התחילו עם הקמת המדינה. העם היהודי סבל מרדיפות מאז שבא לעולם לפני 3,300 שנה במצרים, ומשם לאורך מאה דורות של היסטוריה עקובה מדם – מסעי צלב ואינקוויזיציה, פוגרומים ועלילות דם, צעדות מוות ותאי גזים.
ההבדל הוא שעד הקמת המדינה היינו חסרי אונים ונלקחנו כצאן לטבח.
בה’ באייר תש”ח נפתח פרק חדש בהיסטוריה של העם היהודי. סוף סוף יש לנו ארץ שמוכנה לקלוט אותנו ולהיות לנו לבית, ויש לנו צבא שיגן עלינו מפני הפורעים. דם יהודי אינו הפקר עוד.
על מה אתה מדבר?! כנראה לא צפית בסרטונים והתמונות המזעזעות ממרחץ הדמים שקרה פה. אכזריות נוראית, עריפת ראשים, שריפת משפחות. אתה מדבר איתי על פרק חדש? מי שחשב שאושוויץ נגמר גילה שהוא חי ובועט כאן בארץ.
אני מודה, לא צפיתי בסרטונים הקשים. למרות הסקרנות – התאפקתי. איני רוצה לשרוט את הנפש שלי בחשיפה לרוע שטני ולא לסייע לתעמולה של האויב שרוצה להחליש אותנו.
אני מעדיף להתמקד בסרטונים מחזקים שמראים את היופי, הגבורה והחוסן של עם ישראל שהתגלה פה בשיא תפארתו.
עם זאת, מה שקרה בשמחת תורה הוא תזכורת מדממת לכך שמלחמת העצמאות לא נגמרה. גם אחרי 75 שנות קיום יש מי שרוצה למחוק אותה מעל המפה. בשנת 1941 נפגש חאג’ אמין אל חוסייני, המופתי הערבי של ירושלים, עם אדולף היטלר והיה נלהב לא פחות ממנו ל’פתרון הסופי’ של השמדת היהודים. ממשיכי דרכו בעזה נתנו לנו פרומו קטן למה שהם רוצים לעשות לנו אם רק תהיה להם הזדמנות.
זה מה שהכי משגע אותי. איך הם הצליחו לטמון לנו כזה פח? להרדים ולסמם אותנו ואז לתקוף ולשחוט? הייתי בטוח שלצה”ל יש מודיעין מעולה. איך הוא לא קלט את המזימות שלהם?
זו אחת השאלות הגדולות שיהיה צריך לחקור ביום בו תסתיים המלחמה. היה מחדל חמור ששותפים לו גורמי הביטחון שנרדמו בשמירה, יחד עם פוליטיקאים ומנהיגים שלאורך שנים היו שבויים בקונספציות שהתנפצו כעת לרסיסים. עוד יגיע הזמן לחקירה מעמיקה של מה שקרה ולהפקת לקחים כולל מסקנות אישיות.
דבר אחד אפשר לומר כבר עכשיו: יהודים טובים נוטים ללקות ב’עיוורון רוע’. הנפש שלהם מתקשה להאמין שמעבר לגדר יש יקום מקביל בו ילדים אינם גדלים על “ואהבת לרעך כמוך” אלא על חלום להיות שאהידים ולפוצץ אנשים. יקום בו נשמעים צהלולים ומחלקים סוכריות כשילדים נטבחים. שוב גילינו שכבשה אוהבת שלום חיה בהכחשה שהיא מוקפת בזאבים תאבי דם שבעשרת הדיברות שלהם יש רק אחת – “תרצח”. שוב גילינו שלדבר אידיש נימוסית במזרח תיכון דובר ערבית רצחנית – לא עובד.
רגע, אתה טוען שכל האוכלוסייה הפלשתינית רוצה להרוג אותנו? הרי מדובר בשני מיליון איש. בטוח יש שם גם אנשים שרוצים לחיות בשלום איתנו. אפשר לירות ללא אבחנה על עזה ולפגוע בחפים מפשע?
בגרמניה הנאצית היו בתחילת מלחמת העולם השנייה כשבעים מיליון אזרחים. ביניהם גם נשים וילדים ואנשים חפצי בשלום. ועדיין, העולם החופשי יצא למלחמת חורמה כדי להשמיד את הישות הנאצית לפני שהיא תשמיד אותו ותטביע את העולם בדם ואש.
מדינת עזה משגרת כבר שנים אלפי טילים לעבר גני ילדים ובתי חולים בישראל במטרה לגרום הרג מקסימאלי. רק לפני שבוע שיגור כושל של הגי’האד האיסלמי נחת בסמיכות לבית חולים בעזה וקטל מעל 200 איש. זה שאנחנו חיים בניסים ונהנים מהגנת כיפת ברזל, מטשטש את העובדה שכבר שנים מנסים בשיטתיות לבצע בנו טבח המוני, ומשום מה אנו שופטים אותו במבחן התוצאה ולא במבחן הכוונה.
ולשאלתך: כן, יש בעזה תינוקות חפים מפשע. אבל עוד יותר מזה יש מֵחַפִּים על פשע. בל נשכח שהציבור העזתי הוא זה שהעלה את החמאס לשלטון בשנת 2006 בבחירות דמוקרטיות. בל נשכח את הנשים שהכווינו רוצחים לעבר אזרחים בבתים בניר עוז ובזזו מגופות. את הקשישים שעסקו בהצתת בתים ורכבים. את הילדים והנערים שהיכו חטופים מושפלים בצעדות המוות בעזה. לא נשכח גם את ה’בלתי מעורבים’ שצהלו, חילקו ממתקים ויצאו להפגנות תמיכה בטבח, בשכם וברמאללה.
ולכל חפצי השלום בחברה הערבית נאמר דבר אחד: חובת ההוכחה מוטלת עליכם. כי כשעומדים מול רשע מוחלט גם שתיקה היא בחירת צד.
ואחרי כל זאת נאמר: צה”ל עושה מה שלא עושה אף צבא בעולם, כולל במדינות שמעזות להטיף לנו מוסר – ומשקיע מאמצי-על לצמצם פגיעה באזרחים. אך אם מחבלים הופכים את בני עמם למגן אנושי – הדם שיישפך הוא על ידיהם בלבד. כי קולו הצלול של המוסר האמיתי אומר שחיי הילדים שלנו קודמים לשל אלו של האויב.
תראה, אולי בכל זאת יש נקודת אור. לעומת השואה בה העולם עמד מנגד, הפעם רוב מנהיגי המדינות התייצבו לצידנו וגינו את רצח האזרחים. ביידן אפילו הגיעו במיוחד לארץ כדי לבטא תמיכה.
פוגרום שמחת-תורה הוא מעין מכת ברק שהאירה לרגע את האפלה בה שרוי העולם הפוסט מודרני שלא מצליח לעשות אבחנות פשוטות בין טוב לרע ובין אור לחושך. הוא נוטה להביע הזדהות עם מי שנראה מסכן ולא מעסיק את עצמו בשאלה מי צודק. לכן כדאי לא להתפעל ולא להישען יותר מידי על התמיכה (הזמנית) של העולם. בפרט שנשמעו גם קולות הפוכים לגמרי. 8,000 אומנים, קולנוענים וחוקרי תרבות חתמו על מכתב פומבי ובו כינו את פעולת ישראל בעזה רצח עם וקראו לשחרור פלסטין. הם לא הזכירו במילה אחת את הטבח המחריד של החמאס ולא דרשו את שחרור החטופים. לא ייאמן איך אינטלקטואלים שיודעים לשפוך אלפי מילים, לארגן כנסים ולפרסם מאמרים על האלימות המגולמת בפניה לאדם במגדר שהוא לא מתחבר אליו כרגע, לא מצליחים לכתוב מילה אחת על כך שטבח מזעזע וסדיסטי ב,1,400 אזרחים חפים מפשע הוא פשע נגד האנושות.
לכן, בסופו של דבר עלינו להיות מספיק נחושים כדי לעשות את הדבר הנכון גם אם לא כולם יאהבו זאת. עלינו להעדיף גינויים ליהודים חיים, מנאומי אהדה על יהודים שחוטים.
לצד זה נזכור שאת המלחמה הזו אנו עושים לא רק עבור עצמנו. מייעודו של עם ישראל הוא להיות “אור לגויים” וללמד את העולם כולו כיצד נאבקים ברשע וברוע. אין דרך להגיע לחזון השלום התנ”כי שבו “כתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות” בלי לעבור דרך “תמחה את זכר עמלק מתחת השמים”. מי שבאמת מאמין בטוב – חייב למגר את הרע.
תשמע, דיברנו פה כל הזמן על בני אדם. אבל איפה אלוקים בכל הסיפור הזה? איך הוא איפשר לרשעים האלו להתעלל בנו בצורה כזו?
שאלה קשה שאלת. תשובתי היא שאני לא יודע לנהל את חשבונותיו של אלוקים ובקושי את של עצמי אני מצליח. כבני אדם שמבטם מוגבל אין לנו יומרה או מסוגלות להבין את מי שגבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו. ולכן גם בימים של הסתר פנים אנו משתדלים להתחזק באמונה שהעולם הזה אינו הפקר ויש דין ויש דיין. בפרט דור כמו שלנו שראה את הנס הכביר של שיבת ציון, קיבוץ גלויות, נצחונות גדולים על אויבים חזקים בנשק ובכמות. דור שזכה לראות איך אחרי גלות מרה ה’ מאיר פניו אלינו ועוזר לנו לקום מן האפר ולבנות מדינה משגשגת. לכן, מוטב שלא ננסה לתת הסברים קטנים לטרגדיה גדולה, ועדיף שלפני שנבוא לעשות את חשבון הנפש של ריבון העולמים, נתחיל בזה שלנו. כי מי שמאפשר לנחש צפע קטלני לגדול בחצר האחורית של ביתו, מי שבמשך שנים מכיל את הרוע ועושה איתו ‘סבבים’ במקום לחסל אותו, מי ששופך מיליארדים על מערכות טכנולוגיות מתוחכמות כדי לנטרל את הארס שישגרו אליו, במקום לרוצץ אחת ולתמיד את ראש הנחש, אל מי הוא צריך לבוא בטענות כשהנחש מכיש אותו?
יש אנשים שאומרים שמה שקרה הוא עונש משמים על הפילוג שהיה פה בשנה האחרונה? אחרים טוענים שזה עונש על החרבת גוש קטיף וגירוש תושביו?
לדעתי זה חילול השם שאין כדוגמתו וביזוי זכרם של הקורבנות, ביניהם גם ילדים ותינוקות, לבוא ולומר שהם נרצחו בגלל דברים שאין להם כל אשמה בהם. חייבים להתגבר על הפיתוי לתת הסבר לכל דבר ולגמד טרגדיות ענק לחשבון קטנוני של שכר ועונש. זה נכון לגבי השואה ונכון לגבי פוגרום שמחת תורה.
מה שכן אני מקווה שלאחר שתגמר המלחמה לא נחזור למקום שהיינו בו. האחדות המדהימה שהתגלתה בתוכנו והטלטלה הגדולה שעברנו צריכים לגרום לנו לחשב מסלול מחדש לגבי האופן בו נכון לנהל וויכוחים בין אחים, לגבי האחיזה היהודית בחבל עזה ולגבי עוד הרבה דברים אחרים.
ומה עושים עם הכאב על האובדן? משפחות שלימות נמחקו ברגע, ילדים נותרו יתומים גם מאבא וגם אמא, כלות צעירות לא יראו עוד את אהוב ליבן. העיניים שלי מוצפות בדמעות רק מלחשוב על זה…
עבור אותם אנשים שאיבדו את יקיריהם התמודדות אכן קשה מנשוא ובלב של כל העם נפער חור שחור. ברגעים כאלו אני נזכר במה שכתב הרב מאיר בר אילן בשנת 1946, שנה אחרי תום השואה הנוראית:
“גדולה התוגה מן השמחה ורב היגון מן הנחמה.
ואף על פי כן, אם נחרבו ערים וקהילות בארצות לא לנו – מן הדין אשר אחרות תבנינה תחתיהן פה בארץ ישראל.
אם נחרבו בתי כנסיות ובתי מדרשות ונרצחו תלמידי חכמים ולומדי תורה – ראוי לנו להקים ממלאי מקומם ותופסי ספסלים כמותם.
ואם שליש מן העם היהודי חדל להיות, חובתנו כי כל אחד מן הנשארים יקלוט בתוכו יהדות פי שלושה” (ע”פ ההקדמה לאצקלופדיה תלמודית).
וזה גם המסר עבורנו העם שבוחר בחיים וידע לדבוק בהם גם בגיא צלמוות. את האור שהיה באותן נשמות יקרות שנלקחו מאיתנו נמשיך להזריח בחיים שלנו. נבנה יישובים, נגדל ילדים, נחנך לערכים ונהיה כמה שיותר ‘יהודים’. נתפלל לקב”ה שיישלח כוח ללבבות הפצועים ובנחמת ציון ינוחמו.
רגע, ומה יקרה אם החיזבאללה ואיראן יצטרפו למלחמה? מה אם הם יצליחו להשמיד את ישראל?
זה לא יקרה! חז”ל בהתבססם על דברי הנביאים הבטיחו לנו ש”חורבן שלישי לא יהיה”. פעמיים גורשנו מארצנו. מששבנו אליה בשלישית – לא תהיה גלות נוספת. כך אמר הרב הרצוג זצ”ל כשעשה את דרכו מאמריקה לישראל כשהנאצים היו ממש על שערי הארץ (ולבסוף נפלו בקרב אל עלמיין במצרים), ובוודאי כך היום כשיש לנו מדינה שהיא מעצמה גרעינית וחזקה עשרת מונים מאויביה גם אם הם יצטרפו יחד.
ושאלה אחרונה: מה התפקיד של האזרחים בימים האלו? איך אפשר לשמור על שיגרה בימי מלחמה?
אין מי שיודע לומר כמה זמן תארך המערכה. בינתיים, החיים חייבים להימשך. ככל שנצליח לקיים שגרת חיים, לימודים בגן ובבי”ס, יציאה לדייטים, הליכה לעבודה – כך נשמור על החוסן הנפשי של האזרחים, נאפשר לכלכלה הישראלית להמשיך לתפקד ונקרין חוזק ועוצמה לחיילינו בחזית. כמובן, לא נשכח את האבלים והפצועים ואת משפחות המגויסים ונעשה הכול לחזק אותם ולסייע להם. ראינו בשבועות האלו עם שלם שאומר “הנני”. שנרתם בכל הכוח למשימה, מתנדב ועוזר, פותח את הלב ומושיט יד. אחרי כל הדיבורים על קרע בעם גילינו מחדש עד כמה אנחנו אחים.
ומילה לסיום. לכל מי ששואל “מה יהיה הסוף?”, אני אומר תמיד: זו השאלה הקלה. כי הסוף יהיה טוב ומאיר. מנין לי זאת?
כך הבטיח לנו ריבון העולמים שדבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם. בינתיים נמשיך להתחזק באמונה בה’ ובכוחו של עם ישראל להביס את אויביו ונישא תפילה ש”ה’ עוז לעמו ייתן” ומתוך כך “ה’ יברך את עמו בשלום”. חזק חזק ונתחזק!
