מדינת ישראל חייבת לעשות ה-כ-ו-ל כדי להחזיר את הילדים שלנו מעזה!

כך קראו השבוע כמה מבני משפחות החטופים.

ואין לי טענה כלפיהם.

מי שהבן שלו/אחיו/אימו נמצאים בשבי האויב –

מה שנמצא בראש מעייניו זה להשיב אותו הביתה ולא משנה מה המחיר.

מבחינתו שיתנו לחמאס את כל ארסנל הנשק הגרעיני של ישראל – העיקר שאהוב ליבו ייחלץ מעזה.

א-ב-ל

זו יהיה מעשה אובדנות אם מדינת ישראל תתנהל לפי רחשי ליבן הכואב של כמה משפחות יקרות (שכולנו אוהבים ומחזקים בעת הזאת).

איך אני יודע?

כי כבר עשינו פעם את הטעות הזאת.

פרי הדמים שלה היה שובל מדמם של נרצחים לאורך שנים עד לטבח הנורא בשמחת תורה.

מי שעמד בראשו הוא לא אחר מאשר מלאך המוות מעזה – יחיא סינואר – האיש שהיה עד לפני 12 שנים אצלנו בכלא אבל…שחררנו אותו.

ולכן, לצד המחויבות העליונה שלנו למצוות פדיון שבויים, חייבים לומר באופן ברור:

עיסקת שליט ודומותיה הן שחיתות מוסרית!

שחרור אלף מרצחים תמורת השבת חייל אחד זהו מעשה טירוף שנשלם עליו בדם, בחורבן משפחות ובעוד יתומים ואלמנות.

רבים מהצפעונים שרצחו וטבחו בנו בשנים האחרונות, היו מאחורי סורג ובריח בישראל ושחררנו אותם לחופשי בעסקאות מבישות של כניעה לטרור.

מטרת-העל של מדינת ישראל במערכה הזו חייבת להיות מחיצה של החמאס, בכל הכוח ובאופן טוטאלי.

נתפלל שבזכות הכנעת הרשעה נצליח גם להשיב את הבנים הביתה,

אבל עלינו לדעת שאותם רשעים שמשתמשים בילדיהם כמגן אנושי, ודאי ישתמשו גם בחטופים לשם כך. יהיה קשה עד בלתי אפשר לנצח אם צה”ל יהיה מוגבל על כל צעד ושעל בגלל חשש פגיעה בחטופים.

זאת האמת הכואבת אבל אי אפשר להתחמק ממנה.

צביקה מור, אבא של איתן שנמצא כעת בשבי בעזה ניסח זאת בחדות:

“אני אוהב את הבן שלי, אבל את מדינת ישראל אני אוהב יותר. אל תעזו לחזור על הטעות של עסקת שליט”.

למרבה הצער, הקול שלו ושל דומיו מושתק בתקשורת, שמבליטה רק את הצד האחר החותר לעסקה עם החמאס ובכל מחיר.

אם חפצי חיים אנחנו, במערכה הזו חייבת להישבר משוואת המוות ששבויים מוחזרים רק תמורת יציאת המוני מרצחים לחופשי.

האם לראשי המדינה והצבא יהיה את האומץ ואת הבהירות המוסרית לשים את השיקול הכללי מעל שיקולי הפרט ולחץ המשפחות והתקשורת?

השאלה הזו נותרה פתוחה וייתכן שהיא זו שתכריע את גורל המערכה.