כמה אפשר להתעלל בעצמי ולהיחשף כל פעם מחדש מול גבר שככל הנראה לא אפגוש עוד לעולמים?! כמה אפשר לחיות בהרגשה שהחיים שלך בסטנד-ביי?! לספוג את הביקורת של הסביבה על כך שאת בררנית ובאשמתך החיים שלך תקועים ואת רק 'חצי בן אדם'?! אולי הגיע הזמן להפסיק לְצַפּוֹת, כי הלב שלי כבר לא מסוגל לעמוד בעוד אכזבה…".
ניגשתי לקופה והבחורה שעמדה מאחורי הדלפק חייכה אלי ואמרה: "היי הרב, זוכר אותי?". אימצתי את מוחי אבל לא הצלחתי. אומנם כמה שנים קודם כיהנתי למשך זמן מה כרב אולפנה, אבל לפי ההופעה החיצונית העלמה הנ"ל לא נראתה דתית כלל. "תזכירי לי…", גמגמתי במבוכה. "אני שירן", היא ציחקקה, "הייתי רבנית פורים בשמינית".
אני מנגב את היד מהשטיפה ושוב מתלבט: המגבת קצת לחה, אז אולי היד שלי שוב הפכה בשרית ועליי לשטוף אותה? ומה לגבי הסמארטפון שנגעתי בו בארוחה האם הוא נהיה בשרי/חלבי ועלי לנקות אותו?
קל מאוד להסתכל הצידה ולחשוב שה"עץ" של השכן ירוק או מצליח יותר, אבל חודש שבט מציע לנו זווית הפוכה לגמרי שמביאה המון שקט. מה העצים יודעים על שלווה פנימית ועל הפוטנציאל הייחודי שקיים רק בכם, בלי שום קשר למה שאחרים עושים?
"האם גם בהלוויות קורות תקלות?" שואלים אותי לפעמים הילדים שלי, "קרה לך פעם שנפטר התעורר באמצע ההלוויה?". ובכן, למזלי לא נתקלתי בחוויה מפחידה כזו, אבל כן קרה בלבול מביך כאשר החברא קדישא העייפים התבלבלו במיקום וטמנו את הנפטר בקבר שהיה מיועד למישהו אחר…
"הא…הרב לוקח כסף? לא ידעתי. תראה, אנחנו יכולים לשלם לך על הנסיעות. נבקש מכל משתתף לתרום 5 ₪ שיהיה לך על הנסיעה. אז אפשר לסגור במוצ"ש עוד שבועיים?".
מה הוא רצה לומר להם בזה? שהוא מסכן יותר? שיכול להיות יותר גרוע? שגם הבנים האחרים שלהם עוד עלולים למות? הרי זה לא מנחם ולא מעודד, אלא רק מפחיד ומייאש.
עשרות זוגות עיניים נעוצות בגבך ושאלה נוקבת מרחפת בחלל האוויר: "נו, מתי הרב כבר יגמור?! יש לנו עוד כמה דברים לעשות היום…".
גלית הוסיפה כמעט מתחננת: "אפשר להרוג ב-100% עובר שלם בגלל חשש שמשהו בו לא בסדר? הלב שלי לא נותן לי לעשות את זה, הרב. תגיד בבקשה, מה אתה היית עושה במקומנו?".
35 שנה חיכינו לרגע הזה. האיש ששילם מחיר של 30 שנה בכלא האמריקאי למען עם ישראל עובד עכשיו על פרויקט חדש. צפו בראיון מעורר השראה על שוני ואחדות ועל מסירות נפש עד הסוף
התייעצתי בעניין פעם עם רב שזקנו לבן והוא לימד אותי כלל זהב על דרכו של הציבור וכוח זכרונו: "על בדיחה אפשר לחזור פעם בשנה. על סיפור פעם בשנתיים. על דבר תורה – פעמיים באותה דרשה…".
"מה לכל הרוחות הולך שם בשמים?!", אמר לי אחד השמיניסטים, "עושים מאיתנו צחוק?! אנחנו קורעים את עצמנו בתפילות ואלוקים לוקח הכול ושם בפח?!"
אלף (1000!) משפחות היו איתנו אתמול בלילה במשדר המיוחד להורים, ושם שיתפתי את הסיפור הבא.
מאות אלפי רווקים מנסים למצוא את שאהבה נפשם. האם יש לנו דרך לעזור להם?
הנה 5 הדברים שאסור לעשות כשיש לכם מתבגרים בבית: 1. לא לאבד את הסבלנות מול הדקלום הקבוע של שלוש המילים
היא סופגת הרבה מתקפות. רבים לא מבינים בכלל את הסיפור שלה. אז הזמנו אותה לראיון בלעדי! כדאי להקשיב למה שיש לה לומר
מכתב פתוח אל הזמר חנן בן ארי: "למה מתכוונים כשאומרים שאלוהים לא שייך לאף אחד?"
לא זכיתי להיות תלמיד קרוב של הרב דרוקמן. אבל מפגישה קצרה אחת למדתי הרבה מאוד. ודווקא בגלל שכל כך איחרתי אליה…
למה לחזור שוב על מה שנכשל 3 פעמים? כיצד מלאך של אש ושל שלג יכולים להסתדר? ואיך גילו את הילדה האבודה שנעלמה בשואה?
על כל זאת ועוד בשיעור חדש בערוץ היוטיוב שלנו
במשך 100 שנה אף אחד לא הצליח לשבור את השיא הזה. מה עשה רוג'ר בניסטר וכיצד זה השפיע על העולם? פרק מתוך הספר החדש "העתיד מתחיל עכשיו"
מה יאמר לעצמו אדם שעושה מעשה טוב ומקבל רע בתמורה? ליוסף זה קרה 3 פעמים. כיצד הוא התמודד עם זה? ומה קרה בסוף?
למה כל כך קשה לנו להתפלל? האם פעם זה היה אחרת? איך הופכים את התפילה מדקלום משעמם של טקסט לחווית מפגש עם אלוקים?
מה באמת מחפש אדם? איפה הוא יצליח למצוא את מבוקשו? התשובות בסיפור המדהים שלפניכם
מה אנחנו חוגגים: המאבק על היופי: סיפור המלחמה: מקור החג: בית חשמונאי: ציונות ומכבים: מאירים את החושך: כל דבר הוא
