תוכן איכותי לנשמה

אם אתה, דביר, תוותר על הלימוד, התפילה או קיום המצוות שלך – משהו בפאזל הכללי יהיה חסר. יש גוון עדין שאתה ורק אתה, עם הנפש המיוחדת והסגנון האישי שלך, תוכל להביא במפגש שלך עם האור של התורה.

מה היה הרגע הקשה ביותר עבורך לכל אורך המלחמה? שאלו התלמידים את ניצול השואה. התשובה הפתיעה אותם לגמרי

כיצד מתמודדים עם תופעת השיימינג? ניתן למנוע פגיעות והשפלות של ילדים? כיצד יגיב הילד שלנו אם ייתקל במקרה כזה?

"תראה, לפני שבועיים הודעת לי שאתה חילוני. אבל מאז אני רואה שאתה מתפלל, ומברך, ולובש כיפה ו….אני לא מבין. ככה חילוני מתנהג?"

"זה לא מסובך, אבא", הסביר הבן בנחת. "פשוט קודם – ספרת לי עבירות. עכשיו – אתה סופר לי מצוות".

האישה הביעה את אכזבתה העמוקה מכך שהרבנית
לא טרחה לבוא לביקור או אפילו להתקשר כדי
להתעניין בשלומה אחרי האובדן שחוותה. הרבנית
הופתעה ואמרה שלא היה לה שום מושג על העניין.
״מה, בעלך לא סיפר לך?״, תמהה הגברת

החג של ההזדמנות השניה. מסר חשוב מאין כמותו להעביר לילדים שלנו, לאור 'פסח שני' שצויין בערב שבת.

לַךְ שאחרי טיפולים מפרכים וזריקות, גלי חום והקאות, כל-כך קיווית שהפעם זה יעבוד וההיריון ייקלט. אבל אז נכנס הדוקטור ושוב הודיע: "מצטער, זה לא עבד"

יש גדולים ברמתו המתניידים במכונית יקרה עם
נהג פרטי ומוקפים בחבורת עוזרים ומשמשים.
הוא כבר עבר את גיל השמונים, אבל צעד לבדו
ברחוב בדרך לאוטובוס…

הילדים לא מפספסים את המדורות. אבל אם לא מתארגנים נכון – האש שלה עלולה להיות שורפת… כמה נקודות חשובות לדבר עליהן עם הילדים רגע לפני של"ג בעומר מגיע

אבא, איך נולדתי? איך באים ילדים לעולם? התקילו גם אתכם בשאלות מביכות/רגישות/קשות? אולי תופתעו אבל זה הרבה יותר קל ממה שנדמה.

״אברהם, אני מרגישה שמשהו לא טוב קרה… בוא
נחזור הביתה״. ״מה עובר עלייך, דבורה?!״, הוא
התעצבן, ״הרגע הגענו. אנשים מחכים לנו. מה
פתאום לחזור עכשיו?!״

לא מעט שאלות כבדות משקל הופנו אלרבנים בתקופת השואה. אלא שבניגוד לזמנים רגילים שבהם הייתה לרב אפשרות לפתוח ספרים ולעיין בסוגיה, להתייעץ עם עמיתיו ולגבש עמדה, בעת השואה היה עליו להכריע לפעמים בתוך רגע בשאלות של חיים ומוות.

"אם אלוקים שלח את המחבל הזה לעשות את הפיגוע והכול בעצם מכוון מלמעלה אז למה הוא ייענש על כך, הרי זה רצון השם, לא?"

הגיע הזמן שנאמר בקול חד וצלול: אנחנו לא נמצאים כאן כי אנחנו מסכנים אלא כי אנחנו צודקים.

איננו פונים לעולם בבקשה שירחמו עלינו וישליכו לנו איזו עצם נדל"נית במזרח התיכון, אלא אנו תובעים מהם את הזכות היסודית שמגיעה לנו בנחלת אבותינו.

הרגשנו ריח חריף של גז ממלא את האוויר. נכנסו הביתה וגילינו את הסיבה. הצינור שמוביל את הגז אל הכיריים נקרע וכל הדירה היתה מוצפת בגז. הילדים היו שקועים בשינה עמוקה ולא התעוררו.

הזוג עמד תחת החופה בשמחה גדולה כשאם הכלה
מלווה לחופה את אחרונת ילדיה. הבוקר שלמחרת
היה עצוב מאד. החתן והכלה התעוררו משנתם
והתבשרו שהאמא נפטרה בשנתה…

ובכן, 3335 השנים שחלפו מאז יציאת מצרים הוכיחו מעל לכל ספק:

הדרך היהודית גברה. המילים חזקות מהאבנים.

לפעמים אפשר לשנות מצב בעייתי ולתקן קלקולים. אבל מה לעשות כשזה בלתי אפשרי? מצוות ביעור חמץ מעניקה לנו כלי להתמודדות

שמחים לשתף אתכם בהוצאת הספר החדש של הרב יוני לביא.
ספר מרתק, סוחף וחדשני.
כנסו כדי לקרוא עוד…

אני אדם דתי, בן 35. רואה חשבון, נשוי ואב לשלושה. סך הכול מסודר בחיים. השבוע השתתפתי באיזה כנס מקצועי ופגשתי שם במפתיע חברת ילדות. לא תיארתי לעצמי עד כמה המפגש הזה יטלטל אותי.

"ארז היקר, אתה עומד להיות החתן היהודי הראשון בהיסטוריה שקידש את אשתו בדרך כה מיוחדת. חזור אחרי: "הרי את מקודשת לי בלשונית זו של פחית קולה כדת משה וישראל".

"מזל טוב!", בירכתי אותו, "בן או בת?". "בת", אמר ארז, "חשבתי על השם נחשון". "נחשון?!!!", תמהתי, "לבת?"

״אתמול נפטר בבניין שלנו ילד בן 9 שסבל
ממחלה קשה. שמו היה גם כן יונתן. אנו
חוששים אולי יש בדבר סימן לא טוב והקריאה
בשם יונתן תביא מזל רע לבן שלנו…״

מה שקרה היה כמו מקלחת צוננת של מים קפואים. "תראה, זה היה פשוט גרוע, מבולבל, סתמי, מיותר. השיחות היו משעממות, הדרשות היו שטחיות…"

האם כל שאמרנו בטור הזה רלוונטי רק לרבנים? לאו דווקא. כולנו נפגשים בשאלות מסוגים שונים לאורך כל החיים. האם אנחנו עונים עליהן נכון?

כשהתחתנו הייתה בינינו אהבה גדולה. מאז השנים חלפו, הילדים נולדו ונכנסו לשגרה. איך אפשר לשמר את האש הזוגית גם אחרי עשרות שנות נישואין? אתם מוזמנים להצטרף אלינו ללימוד משותף

בסוף התפילה ניגשה אלי אחת המתפללות שכנראה השקיפה עלי בדקדקנות מעזרת נשים ואמרה: "נו, אז אני רואה שגם הבן של הרב לא תמיד מגיע לתפילה. אז אני יכולה להיות רגועה לגבי הבן שלי…"

אצלי ברוך השם זה הסתיים אחרת, אבל מאז אני נושא איתי את הצלקת ואת המחויבות לעשות הכול כדי שדברים כאלו לא יקרו לילדים נוספים.

מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי למנוע אסונות כאלו?