תוכן איכותי לנשמה

זה היה עוד יום שגרתי בלשכת הנישואין במשרדי הרבנות באחת הערים באזור המרכז. הרב ישב מאחורי שולחנו ועבר על ערימה

המחסום הגדול ביותר אצל צעירים רבים מלהתחבר ולהזדהות עם דרך החיים של התורה נמצא דווקא (ואני לא מפתיע אתכם, נכון?)

האתגר אני מבקשת לפתוח בחוויה שחוויתי השבוע בשיחה בכיתה י”ב באחת האולפנות בארץ. את הדיון בכיתה פתחתי בשאלה הנועזת מעט:

את רון הכרתי באופן אקראי כשכוס הקפה שלי נשפכה על הסיכומים שלו בנושא משוואות ליניאריות עם שלושה נעלמים. זה היה

שאלה: לכל אחד יש תחביב. משהו שהוא אוהב לעשות כדי להעסיק את עצמו. עלי אומרים שהתחביב שלי זה להתלונן. בבית

שאלה: אוף, אני בְּדִיכּי. לא יודע מאיפה זה בא לי. לא נכשלתי באף מבחן (לפחות בשבוע האחרון…), ואף אחד לא

שאלה: ת’אמת, אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה של השמחה. זה משהו שנולדים איתו? מין מתנה משמים שפשוט מוּבְנֵית

שאלה: כלום לא הולך לי. אני גרוע בלימודים, בקושי יש לי חברים, המשפחה שלי מעצבנת, אני לא טוב בשום דבר.

שאלה: אני לא יודע איך זה קורה לי. אני נכנס לאינטרנט רק לדקה ופתאום מגלה שעברו שעה או שעתיים. וזה

שאלה: לא מבין מה הקטע הזה של יציאת מצרים רלוונטי אלינו עכשיו. זה אולי נחמד בתור סיפור פרה-היסטורי על משהו

שאלה: אני יודע שאנשים לא אוהבים לקבל ביקורת, אבל מה לעשות שאצלי זה בדם. אני טיפוס פרפקציונסט, עם שאיפות גבוהות

ריבון העולמים! כפי הידוע לך אני יהודי ירא שמים, אך עדיין מרגיש שחסר לי משהו בחיים… אנא הטל עלי משימה

שאלה: אני דחיין מקצועי. הכלל שלי בחיים הוא “אל תדחה למחר – מה שאפשר לדחות למחרתיים”. בלימודים, בסניף, בבית. איפה

בתי גלי הייתה בת ארבע כאשר ערב אחד היא הפתיעה אותי תוך כדי טיול במדרחוב בירושלים. “אבא, אני רוצה שקל”,

כבר עמדתי להכניס את הקומקום החשמלי החדש אל תוך עגלת הקניות שלי, כשקול לא מוכר נשמע פתאום מאחוריי ועצר אותי:

אין אדם שלא אוהב לקבל מתנות. כמה נעים לקבל פתאום מתנה מחבר אוהב, בין אם זה ביום הולדת או בתאריך

הגניבה עמדתי לשוב לירושלים לאחר מספר חודשים בהם הייתי בצפת. השארתי את חפצי אצל משפחת גולד, משפחה חמה שפגשתי בזמן

הארוח “משפחה מסוימת היתה אמורה לארח אותי בשבת”, סיפרה סימה לגברת דיוויס בטון פגוע. “ברגע האחרון התקשרה האשה לומר ש’היא

התאומות חוי היתה מורה לאלגברה בתיכון. חביבה עבדה בבנק. אך לשתיהן היה הרבה מן המשותף. שתיהן סיימו את לימודיהן לפני

התפילה כשהתעוררה גב’ בלום בבוקרה של אותה שבת, אמרה לבעלה כי בקרוב מאוד יהיה עליהם למהר לבית החולים, וביקשה ממנו

לפעמים תמצאו אדם שכבר לאחר היכרות קצרה עמו תתרשמו מרצינותו, תתפעלו מיכולת החשיבה והבירור שלו, עד כמה הוא שוקל כל

שאלה: הרבה פעמים במהלך היום אני מרגיש כעס. כשמפריעים לי לישון בהסעה, כשהמורה דופק אותי בציון, כשאמא שלי לא מוכנה

שאלה: מכירים את ה’ליצן של הכיתה’? זה שתמיד יודע לתקוע את המשפט הנכון, להשחיל הברקה מתוחכמת, ולהשכיב את כולם מצחוק?