תוכן איכותי לנשמה

שמחים לשתף אתכם בהוצאת הספר החדש של הרב יוני לביא.
ספר מרתק, סוחף וחדשני.
כנסו כדי לקרוא עוד…

אני אדם דתי, בן 35. רואה חשבון, נשוי ואב לשלושה. סך הכול מסודר בחיים. השבוע השתתפתי באיזה כנס מקצועי ופגשתי שם במפתיע חברת ילדות. לא תיארתי לעצמי עד כמה המפגש הזה יטלטל אותי.

“ארז היקר, אתה עומד להיות החתן היהודי הראשון בהיסטוריה שקידש את אשתו בדרך כה מיוחדת. חזור אחרי: “הרי את מקודשת לי בלשונית זו של פחית קולה כדת משה וישראל”.

“מזל טוב!”, בירכתי אותו, “בן או בת?”. “בת”, אמר ארז, “חשבתי על השם נחשון”. “נחשון?!!!”, תמהתי, “לבת?”

״אתמול נפטר בבניין שלנו ילד בן 9 שסבל
ממחלה קשה. שמו היה גם כן יונתן. אנו
חוששים אולי יש בדבר סימן לא טוב והקריאה
בשם יונתן תביא מזל רע לבן שלנו…״

מה שקרה היה כמו מקלחת צוננת של מים קפואים. “תראה, זה היה פשוט גרוע, מבולבל, סתמי, מיותר. השיחות היו משעממות, הדרשות היו שטחיות…”

האם כל שאמרנו בטור הזה רלוונטי רק לרבנים? לאו דווקא. כולנו נפגשים בשאלות מסוגים שונים לאורך כל החיים. האם אנחנו עונים עליהן נכון?

כשהתחתנו הייתה בינינו אהבה גדולה. מאז השנים חלפו, הילדים נולדו ונכנסו לשגרה. איך אפשר לשמר את האש הזוגית גם אחרי עשרות שנות נישואין? אתם מוזמנים להצטרף אלינו ללימוד משותף

בסוף התפילה ניגשה אלי אחת המתפללות שכנראה השקיפה עלי בדקדקנות מעזרת נשים ואמרה: “נו, אז אני רואה שגם הבן של הרב לא תמיד מגיע לתפילה. אז אני יכולה להיות רגועה לגבי הבן שלי…”

אצלי ברוך השם זה הסתיים אחרת, אבל מאז אני נושא איתי את הצלקת ואת המחויבות לעשות הכול כדי שדברים כאלו לא יקרו לילדים נוספים.

מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי למנוע אסונות כאלו?

להיות רב זה להתרגל לכך שאנשים מדברים אליך בגוף שלישי, קמים כשאתה נכנס וחולקים לך כבוד. המזל הוא שבסופו של יום אתה חוזר הביתה ואשתך אומרת לך: “מאמי, עשה טובה ותעביר סמרטוט במטבח ואל תשכח לזרוק גם את הפח”.

אז אולי בכל זאת הישראלים שמחים, אבל עדיין מתביישים במדינתם הכובשת, המושחתת, הגזענית והאלימה?

אשת השופט איננה שופטת אם לא תלמד משפטים, ובת זוגו של הרופא לא נעשית רופאה אם לא תהיה דוקטור למחלות. מה פתאום אשת הרב משתדרגת אוטומטית לתואר המכובד של ‘רבנית’?

לא אשקר לך ואומר שאיני חוששת מתגובתו של המלך (בפרט כשהוא שותה, אין לך מושג מה הוא מסוגל לעשות…), אבל יש גבול כמה אנחנו הנשים יכולות עוד לבלוע את רמיסת כבודנו ואישיותנו על ידי גברי הממלכה.

משהו חייב להשתנות!

אך כשאותם מחבלים רואים איך אתם ממשיכים לחיות ולבנות, להביא חבילות מזון לנזקקים ולחלק מרק לחיילים, הם קולטים שאין להם סיכוי לנצח אותנו.

עברנו את פרעה והמן, את נבוכדנצר ואת טיטוס – בעזרת השם נעבור גם את הגל הנוכחי ונצא מנצחים.

הלב מסרב להאמין. שוב פיגוע נורא. והפעם בתוך משפחה אחת. איך להתייחס כשכל זה קורה דווקא בחודש אדר, זמן של שמחה וגאולה?

אם כך אולי חבל שתטרח לשאול. פשוט תעשה מה שאתה רוצה וזהו. הרי בטח יש רב שאומר ההפך מהרב שאומר ההפך ממה שבא לך לעשות, לא?

שמחה אמיתית קשורה בקשר הדוק לאמונה ולעין טובה, לשמחה בחלקך ולחצי הכוס המליאה. היא לא מתעלמת מהחסרונות והקשיים שיש במציאות אבל יודעת לשים אותם בפרופורציות הנכונות.

יש העורכים ‘סקרי רבנים’. הם שולחים את אותה שאלה לשורת רבנים, ובוחרים מתוך התשובות את הנוחה להם ביותר. פחות ‘עשה לך רב’ ויותר ‘עשה מה שבא לך’.

הם הקפידו על הסירוב שלי וראו בו כפיות טובה. “אנחנו עוזרים לך ומסייעים לקדם מטרות תורניות כל השנה, וכשאנחנו צריכים עזרה – אתה עומד בצד?!”

מה עונים לילדה ששונאת את השבת? הרב יוני לביא משיב מידי מוצאי שבת על שאלת השבוע – שאלות שמתקבלות מהורים.