כללי

“ביקרתי בכנסיה ושם זה ממש לא נראה ככה. וגם לא אצל המוסלמים. בקורס לימדו אותנו שתפילה היא זמן קדוש של מפגש האדם עם אלוקים. אני מרגישה שרימו אותי. ככה נראית תפילה בבית כנסת?! כך נראה מפגש של יהודי עם אלוקיו?!”

נדהמתי לראות כמה הרב הצליח לדחוס בשיחת בזק של חמש שניות: אצל אחד התעניין מה שלום אשתו החולה, את השני שאל איך הייתה נסיעת העסקים לסין ולשלישי החמיא על החליפה החדשה

את רוב דבריו לא הבנתי ולא היה פשוט לי לגשר על שבעים השנים שהפרידו בינינו. ובכל זאת היה משהו בהארת הפנים, השמחה והחיוניות שקרנו ממנה שהקסימו אותי ונתנו לי את הכוח להמשיך לנסות

7 נרצחים בפיגוע בירושלים. ה’ ישמור…
יש לי בבית שלושה ילדים בגילאי 6-13. איך אני מספרת להם דבר כזה?! אני לא רוצה לעורר אצלם פחדים וסיוטים.

מה עושים במצב כזה?

כיצד אדם יכול להתמודד כשהוא מרגיש שהאדמה שתחת רגליו רועדת והכול סביבו קורס?

כל הזמן צריך לנסות להשתפר ולהיות טובים יותר. השמים הם הגבול.

זה נכון בכדורסל. ונכון בחיים.

הנהג העייף עצם עיניים לשבריר שניה. הוולו סטה מעט ימינה והתנגש בגדר ההפרדה שהבדילה בין הנתיבים. איני זוכר מה התרחש באותן שניות מטלטלות מלבד מכה חזקה, חושך בעיניים וריח של עשן.

בקול חנוק הנחית עלי את הבשורה האיומה: “אריאל איננו…משאית שבאה ממול סטתה והתנגשה בו…הוא נהרג במקום”. הייתי בהלם. איך?! למה?! לא ייתכן!! הוא הרי חתן. יש כלה שמחכה לו. לא יכול לקרות דבר כזה

סיימתי את השיחה בלב כבד ולמרות שהשעה דחקה ותפילת מנחה כבר התחילה בלעדיי ניסיתי לחשוב מה עוד אפשר לעשות למענה. האם יש פתרון נוסף שלא חשבתי עליו? לא התאפקתי וחמש דקות לאחר מכן התקשרתי אליה שוב לוודא שהכול בסדר. “הרב, הפקק רק החמיר”, היא קוננה, “לא זזנו מילימטר. גם חזרה לדירה לא אצליח להגיע…”.