החזן עבר מזמן את “ישתבח”, ורוב המקומות בבית הכנסת כבר היו תפוסים. פתאום הוא נכנס פנימה. פסע במתינות לאורך הספסלים, והתיישב ליד אבא שלו. הכרתי אותו. בועז, קוראים לו.

השעה היתה חמש אחר הצהריים. הוא חזר מיום עבודה ארוך ומעייף ועשה את דרכו הביתה מהורהר. הוא התחיל לטפס במעלֶה המדרגות, כששמע קול של בכי היסטרי מן הדירה שלו. הוא זיהה מיד. התינוק הקטן שלו.

אוסף פרקי לימוד לקראת התפילה

“אתם לא מתביישים?!” הרעים עליהם דוד בקולו, “אין לכם שום כבוד לבית הכנסת?! אח, הדור הצעיר… לא מסוגלים לשתוק אפילו חצי שעה. מדברים על ספורט באמצע התפילה. בושה! כשאנחנו היינו בגילם לא העלינו בדעתנו להתנהג כך. אצלינו היה כבוד לבית הכנסת…”.”אתם לא מתביישים?!” הרעים עליהם דוד בקולו, “אין לכם שום כבוד לבית הכנסת?! אח, הדור הצעיר… לא מסוגלים לשתוק אפילו חצי שעה. מדברים על ספורט באמצע התפילה. בושה! כשאנחנו היינו בגילם לא העלינו בדעתנו להתנהג כך. אצלינו היה כבוד לבית הכנסת…”.