החזן עבר מזמן את "ישתבח", ורוב המקומות בבית הכנסת כבר היו תפוסים. פתאום הוא נכנס פנימה. פסע במתינות לאורך הספסלים, והתיישב ליד אבא שלו. הכרתי אותו. בועז, קוראים לו.
השעה היתה חמש אחר הצהריים. הוא חזר מיום עבודה ארוך ומעייף ועשה את דרכו הביתה מהורהר. הוא התחיל לטפס במעלֶה המדרגות, כששמע קול של בכי היסטרי מן הדירה שלו. הוא זיהה מיד. התינוק הקטן שלו.
"אתם לא מתביישים?!" הרעים עליהם דוד בקולו, "אין לכם שום כבוד לבית הכנסת?! אח, הדור הצעיר… לא מסוגלים לשתוק אפילו חצי שעה. מדברים על ספורט באמצע התפילה. בושה! כשאנחנו היינו בגילם לא העלינו בדעתנו להתנהג כך. אצלינו היה כבוד לבית הכנסת…"."אתם לא מתביישים?!" הרעים עליהם דוד בקולו, "אין לכם שום כבוד לבית הכנסת?! אח, הדור הצעיר… לא מסוגלים לשתוק אפילו חצי שעה. מדברים על ספורט באמצע התפילה. בושה! כשאנחנו היינו בגילם לא העלינו בדעתנו להתנהג כך. אצלינו היה כבוד לבית הכנסת…".
"חבר´ה, אתם מכירים את החניך שלי תומר, נכון? הדודה שלו היתה חולה מאד במשך תקופה ארוכה. כולם התפללו, נסעו לכותל, ביקשו הרבה. שום דבר לא עזר! השבוע היא נפטרה.
מה אני יכול לומר לו? איך להסביר לו למה התפילה לא התקבלה?"
שאלות ממוקד "חברים מקשיבים" לדיון וכתיבת תשובות בכיתה
רטטים קלים מהמכשיר שעל מותניו קטעו את חוט המחשבה שלו. ´אוף, מי מפריע עכשיו באמצע התפילה?!´, זעף, ´לא נותנים לבן-אדם להתפלל אפילו עשר דקות בשקט?! מי זה הנודניק שלא נותן מנוח?´
פסוקי דזמרה. הללויה שלישית. בגדול אתה מתפלל. בקטן אתה במקום אחר
לפתע נשמע קול בכי נוגע ללב. אל אולם בית הדין צועדת דמות עדינה ושברירית. היא נראית לאריק מוכרת, אך למרות שהוא מאמץ את מוחו להיזכר מהיכן, הוא מתקשה להגיע למסקנה ברורה. האם נפגשו בעבר?" סיפור מקורי ומעורר מחשבה בנושא שמעסיק את כולם
פסקאות מהרב קוק המיתיחסות לתפילה מכיוונים שונים
האדם המערבי נמשך למזרח בעבותות קסם. הוא מוצא שם משהו שחסר לו.
מהו הדבר הזה? האם זהו אכן הפתרון האידיאלי בשבילו?
ומה יש ליהדות להציע בעניין?