כל הזמן אנחנו במרוץ מטורף קדימה. לפעמים אין לנו במשך יום (או שבוע) שלם כמה רגעים לעצור, להיות עם עצמנו, ולנסות להבין לאן אנחנו רצים ולמה.
התפילה היא מעין תחנת עצירה שמאפשרת לנו לחשוב ולתהות על המצב שלנו, על המקום של הקב”ה ולאן אנחנו ממשיכים הלאה.
לא קל לעצור באמצע המירוץ המטורף של החיים אבל כשעושים את זה עשויים לגלות שאת הצעד הבא אנחנו עושים הרבה יותר נכון.
הקטע הבא לקוח מתוך תוכנית הריאליטי דה וויס, ונותן דוגמא קטנה לעצירה באמצע המרוץ
מתי אדם מתפלל? ברגעים שטוב לו או שרע לו? בספונטאניות או בצורה מתוכננת? בפרטיות או לפני המון אנשים?
הסרטון שלפניכם מציג רגע מיוחד של תפילה, שגררה תגובות רבות בגלל שהתרחשה לפני קהל של עשרות אלפים. כדורגלן ישראלי שהבקיע גול והגיב בחבישת כיפה ובתפילה.
מה דעתכם?
הקטע הבא לקוח מתוך הסרט אושפיזין המספר את סיפורו של משה בלנגה, חוזר בתשובה שאין לו גרוש על הנשמה, והנה מגיע חג הסוכות ואין כסף אפילו לאוכל. הדבר האחרון שנותר לו לעשות ברגע הזה הוא לפנות לה’ בתפילה…
האם קרה לכם פעם דבר כזה? האם נכון לצפות לנס?
הקטע הבא (זהירות, קשה לצפיה, כולל סצנות מלחמה אלימות), נותן דוגמא לתפילה בעת צרה. חייל שנמצא בעת קרב ופונה לאלוקים בתפילה שיעזור לו
החזן עבר מזמן את “ישתבח”, ורוב המקומות בבית הכנסת כבר היו תפוסים. פתאום הוא נכנס פנימה. פסע במתינות לאורך הספסלים, והתיישב ליד אבא שלו. הכרתי אותו. בועז, קוראים לו.
השעה היתה חמש אחר הצהריים. הוא חזר מיום עבודה ארוך ומעייף ועשה את דרכו הביתה מהורהר. הוא התחיל לטפס במעלֶה המדרגות, כששמע קול של בכי היסטרי מן הדירה שלו. הוא זיהה מיד. התינוק הקטן שלו.