שאלות נוער על תפילה

שאלה: “חברים מקשיבים” שלום.

קוראים לי יעל ואני בת 15. יש לי בעיה!

גם אחרי שהצלחתי להתגבר על העצלות האיומה שיש בי בבוקר ולהזיז את עצמי כדי להתפלל, אני בקושי מצליחה לכוון בתפילה. אני לא מרוכזת ומרחפת לגמרי (מוצאת את עצמי אומרת תפילת הדרך באמצע קריאת שמע…) ואם אני ככה, אז איך לעזאזל מצליחים הבנים להתכוון כל כך טוב שלוש פעמים ביום?”

שאלה: שלום.

אני כותבת לכם ברגע של יאוש. אחרי ששאלתי כל כך הרבה אנשים שנתנו תשובות שלא מספקות אותי, וקיוויתי שאולי תעזרו לי.

כבר שבוע שאני לא מצליחה להתפלל עם כוונה. אני ממש לא מבינה מה המשמעות של התפילה. אני חושבת שלה’ בכלל לא מזיזה התפילה שלנו. במילא הקב”ה קובע את הכול, ולא משנה התפילה שלנו! גם אם נתפלל וגם אם לא ה’ החליט מה הוא רוצה שיקרה וזה מה שיקרה. לדוג´ עם נחשון וקסמן שכל העם התפלל… ה’ החליט מה הוא רוצה!! או בכל מקרה אחר…

אני שאלתי הרבה אנשים וענו לי שצריך לעשות את המקסימום מצידנו, שלפחות אנחנו נשתדל ושנדע שאנחנו עשינו את שלנו.. ושאנחנו צריכים להאמין שיש לנו את הכוח לשנות…אבל איך? ה’ קבע וזהו… אז מה אני מתפללת??

בבקשה תענו לי כמה שיותר מהר.אני לא מצליחה להתפלל ועולות לי מזה המון שאלות בקשר לה’. תודה, אסתי

שאלה: “שלום.  קוראים לי הודיה. יש לי שאלה שמאד מציקה לי כבר שנה שלמה. למה אני צריכה להתפלל תפילה שרבנים חיברו אותה ולא אני לעצמי. כשאני מתפללת מעצמי יש לזה ערך יותר אמיתי,  וכך אני מתחברת יותר לתפילה עצמה וגם הרצון גובר!”

שאלה: שלום אני בת 16 ויש לי שאלה שמטרידה אותי זמן רב.

אני לא מבינה בשביל מה אנחנו צריכים להתפלל ולבקש בקשות מה´ אם הכול כבר כתוב מראש בשמיים?  אני לא חושבת שיש טעם להתפלל לרפואה של אדם, להצלה של אדם וכו’
לדוגמא בגירוש, במקרה עם נחשון וקסמן וכו’ כולם התפללו וכלום לא עזר. זה רק מוכיח שאין מה להתפלל ולבקש בקשות מה’, הוא כבר קובע מה לעשות.

עכשיו למשל שאומרים תפילה למען 3 החטופים אני חושבת שזה מיותר לגמרי להתפלל למענם, התפילה לא תחזיר אותם ואם במקרה בעז”ה הם כן יחזרו אז זה רק כי ה’ רצה ולא כי אנחנו ביקשנו.  אז בשביל מה בכלל אני צריכה לבקש בקשות מה´ בתפילה? (רפואה, גאולה וכו´..)”.

שאלה:שמי יערה ואני בת שש עשרה. את שלושת השבועות שלפני ההתנתקות ביליתי בנווה דקלים שבגוש קטיף. זו הייתה התקופה היפה בחיי. מעולם לא הרגשתי קרובה לקב”ה כמו בזמן ההוא. אפשר היה להרגיש את האמונה באוויר, את הביטחון שיקרה נס, התפילות המחשמלות שהזרימו דם חדש בעורקים ואת הברק בעיניים של האנשים. בשעותיי האחרונות בגוש הייתי בבית הכנסת המרכזי שבנווה דקלים, והלב שלנו ממש נקרע שם בתפילות לעצירת הגירוש. אין מישהו שיכול היה להישאר אדיש לתפילות האלו. אולי רק אחד. אלוקים. כל הדמעות ששפכנו, כל המאמצים הגדולים שעשינו, כל מה שטרחנו והשקענו כאילו התנפץ אל מול קיר ברזל אטום. היום כשאני עומדת עם הסידור ביד קשה לי יותר להתפלל. אני כבר לא יודעת אם יש טעם בזה. וכי התפילה הפשוטה שלי שווה יותר מהתפילות האדירות שהיו שם ובכל זאת זה לא שינה שום דבר. אם לאנשי גוש קטיף הצדיקים קרה מן אסון שכזה, למה נשאר לי עוד לצפות? אפשר עוד להאמין או לסמוך על משהו אחרי כל זה?

אשמח אם תוכלו לעזור לי.

שאלה: “חברים מקשיבים שלום,

מאז ומתמיד  כשאומרים לי ה´ או שאני מתפללת עולה לי דמות לקב”ה. אני יודעת שאסור לעשות כל צלם ודמות לקב”ה, ואני לא באמת מאמינה שלקב”ה יש דמות או שהוא נראה כך חס וחלילה, אני מאמינה שלקב”ה אין גוף וצלם אנוש, אבל כשאומרים לי הקב”ה ישר עולה לי דמות,
וכשאני מתפללת יותר קל להתפלל למשהו ממשי, שאני מציירת לי דמות בראש (וזה לא בכוונה), וכמה פעמים ניסיתי כל פעם שעולה לי הדמות הזאת לחשוב על כיסא כבוד בלי שום דבר עליו. כאילו וריאציות שונות של הקב”ה בלי דמות הגוף, אלא תארים עליו, למשל כיסא אדום בלי אף אחד שיושב או משהו בסגנון, אבל זה לא מצליח לי ואני לא מצליחה להתכוון בתפילה, והדמות עדיין ממשיכה לעלות לי… מה לעשות?!?!