ציונות דתית

אנו מתירים להתפלל עם העבריינים – ביקור בבית הכנסת

קירוב לבבות היא מצווה גדולה. כשמגיע חילוני לבית הכנסת שלנו, אנחנו מרגישים שליחות לקרב אותו ולהשפיע עליו. אלא שלא תמיד זה מוצלח כל כך. הצמד ישי ואייל המצוינים מציגים דוגמא שמעוררת למחשבה וחשבון נפש על היחס שלנו אל הציבור החילוני ואל הדרך בה אנו באים לקרב. מה דעתכם על מה שקרה כאן? מה זה אומר עלינו? איך אפשר אחרת?

מעין הגעגועים – משירת הרב קוק

שיר מקסים שהלחין הרב אליעזר שמידוב. המילים לקוחות מתוך דבריו של הרב קוק זצ”ל, אוהב ארץ ישראל בכל ליבו ונפשו, בעת שהיה בחו”ל וליבו המה געגועים לארץ הקודש (מתוך הדיסק ‘משאת נפשי’)

השפעה שקטה

האם בפרספקטיבה של עשרות שנים חזונות של הרב קוק הולך ודועך או שרק מתפשט והולך ואף מושך אחריו לבבות מבין אלו שנחשבו למתנגדיו. הרב חגי לונדין בנקודת מבט מעניינת וחשובה על חדירתה של תורת הרב קוק

אחיי החרדים

אחים חרדים, האמינו לנו שאין כמונו, הציבור הדתי-לאומי, אנשי ההתיישבות, שמבינים באמת, אבל באמת, את מה שאתם מרגישים עכשיו. הרי רק לפני שבוע זה אנחנו שהיינו ה’כוכבים’ של הסרט הזה. כמה נערים פרועים ומבולבלים שהתנכלויות שר הביטחון לחייהם העבירה אותם על דעתם חודרים לחטמ”ר בנימין ועושים שטויות, וצונאמי נוראי מאיים להטביע את כולנו.

הדרך לגיהינום רצופה פרומרים טובים

מה אתה עושה חצוף! איך אתה לא מתבייש? מה זה המכנסיים האלו? אתה לא רואה את התקנון?”
תקנון בית הכנסת הגר”א, כאן המקום להעיר, מבקש כלומר, דורש מכל מתפלל להתפלל בהברה אשכנזית וכמובן ללבוש כובע וחליפה בהתאם למסורת המקום שקיימת מעל תשעים שנה

אין לי ארץ אחרת

“מה באמת ההבדל לקראת יום העצמאות, בין הנוער הישראלי שלנו או אם תרצה הנוער הציוני הסרוג, לבין הנוער הסרוג של התפוצות? האם יש באמת איזה ערך מוסף שמייחד אותנו, את האוויר שלנו לעומתם?”.

איך קרה שיצאה לנו מדינה חילונית?!

מעניין מאוד מה היה משה רבינו אומר לו היה חיים היום. איך הוא היה מרגיש במדינת ישראל מודל 2013. מה היה חושב על איך שהמדינה הזו נראית, על החוקים שלה, על הממשלה. האם הוא היה מופתע? שמח? כועס? האם עוד פעם היה שובר את הלוחות?

קונפליקט הזרים

אין עוד הרבה נושאים בהם גם אנשים דעתנים ובעלי עמדה ברורה, עומדים נבוכים ומבולבלים. סערת הזָרים ששוטפת את המדינה בימים האחרונים, מְלוּוָה בהצהרות מתלהמות מצד פוליטיקאים, כותרות צבעוניות ומתסיסות מכיוונם של העיתונאים, אך לא פחות מזה בהרבה סימני שאלה וחוסר בהירות מצד רוב הציבור.

על גויים יהודים ומה שביניהם

מילוי היעוד של עם ישראל כלפי העמים, מתחיל קודם כל בחינוך שאנו נותנים לילדנו ביחס לאומות העולם.
כל עוד הפסוקים במיכה על הגויים העולים להר בית ה’ ישארו רק ב”חומר” לבחינות הבגרות, ובסיפורים ימשיכו דמויות הגויים תמיד להיות מרושעות, השינוי לא יקרה מהר כל-כך

חוויות מביקור בישיבה

“הבחור דיבר בהתלהבות על היופי שביהדות, החגים, התפילה, ערכי הצדק, היושר, רעיון “תורה ועבודה” וכו’. הדברים אומנם לא היו חדשים לי לגמרי, אך הדברים הלהיבו אותי. אודה ולא אבוש, חשבתי לעצמי שסוף סוף נוצר לנו בארץ טיפוס חדש של אנשים דתיים בעלי רמה מוסרית גבוהה. אלא שלצערי ולבושתכם, כאן בדיוק נגמרת האידיליה…” –
מכתב של קיבוצניקית שביקרה בישיבה