הורים

אני ואמא שלי

ילדים ובני נוער נוטים לפעמים לזלזל בהורים שלהם. אך בסופו של דבר מגיע רגע בו הם קולטים שאין דבר יקר בעולם כמו אבא ואמא. הסרטון הבא נותן המחשה קטנה לעניין…

מכתב לבן לקראת החופש הגדול

דע לך בן, שלמרות שהחופש נראה לנו כמשהו זמני וקצר, אמצעי בלבד, במובן מסויים הוא הרבה יותר דומה לחיים האמייתיים, כשאתה זה שבוחר ומתגבר ומתמודד ומעצב איך ייראה היום והשבוע לך, ולא מורים או אנשים אחרים כופים עליך מה לעשות. האם תצליח לעמוד במבחן הזה בהצלחה?

חתונת הכסף

ביקרתי לא מזמן אצל ידיד חרדי ששניים מילדיו התארסו תוך זמן קצר. הוא שיתף אותי בהלצה ידועה אך לא הצליח להסתיר את הצער בקולו: מה הכוונה שכשזוג מתארס האבות מסכמים ביניהם ש´בכל ההוצאות יעשו חצי-חצי´? הכוונה היא, כך אמר לי בכאב (וכמעט וחשבתי שהוא מדבר על עצמו), ש´אני אאסוף כסף בחצי הזה של הרחוב, ואתה תאסוף בחצי השני…´.

כשהילד מתעקש – “אז למה לכולם יש?!”

“אז למה לכולם בכיתה שלי כבר יש ורק לי לא?”, “למה לכל הילדים מרשים בשבט לחזור הביתה באחת בלילה ורק לי אתם עושים בעיות?!” – מה עושים כנגד משפט המחץ של הילדים? האם גם אנחנו, ההורים, יכולים להשתמש בשיטה הזו?

איך פותחים שולחן?

“סעודות שבת נראות אצלנו כמו מפגש אכילה מהיר וטכני – ‘זלול כפי יכולתך בחמש דקות והמשך לתחנה הבאה’. זאת ממהרת לסניף, ההוא קבע להיפגש עם חברים, הקטנים רוצים רק לגמור ולשחק, ואני כמעט בכוח מנסה לדחוף איזה דבר תורה או משהו מזמירות שבת אבל מגלה שאני מדבר בעיקר לעצמי…”

אבא ואמא, רציתי לומר לכם…

“אמרת לי אתמול, אבא, שכבר אי אפשר להכיר אותי. שמשהו לא טוב עבר עלי ואתם לא מזהים את הילד שהכרתם כל השנים. מה אני אגיד לכם, שאתם צודקים? שגם אני לפעמים מסתכל במראה ולא מזהה את מי שאני רואה שם?” – מכתב אישי מנער להוריו

כשהאסימונים נגמרים

מה ילד צריך כדי לצאת החוצה ולהתמודד עם אתגרי החיים? מה הדבר היקר ביותר שההורים יכולים לתת לו ושהרבה אנשים אחרים מנסים לקחת ממנו? איש החינוך האמריקאי ריק לבוי במשל מקסים שחשוב לכל הורה להכיר