מגיל צעיר התרגלנו לספר להם גירויים ותעסוקה. העיקר שלא יהיו לרגע משועממים. האם ייתכן שהדרך הזו שגויה? מנחת ההורים עינת נתן עם נקודה למחשבה להורים לחופש הגדול ולכל השנה
לקריאה נוספת – ארבע החזיתות של הנוער לקראת החופש 1. והעיקר לא לפחד כלל זה כבר הפך לנורמה. אומנם נותרו עוד לא מעט ימים עד
העבודה היא כמו מגנט ששואב אותנו אליה. התוצאה היא שדברים יקרים וחשובים לנו נשארים מאחורה. הסרטון הבא ממחיש בצורה חדה מה אנחנו מפסידים. האם אנו מוכנים לשינוי?
פחות מחודשיים נותרו עד הבחירות והאווירה סוערת. ויכוחים פוליטיים חריפים מתובלים בג’ינגלים קופצניים. גימיקים, סלוגנים, דילים, והמנה העיקרית עדיין לפנינו… ואם אנחנו המבוגרים יוצאים לפעמים מבולבלים מהקלחת הזו, מה נאמר על הילדים? האם הם, עִם עולם המושגים הבוסרי שלהם, מסוגלים לקלוט בכלל מה קורה כאן? האם יש דרך להסביר להם בשפה וברמה שלהם מה עובר עכשיו על מדינת ישראל?
לפני שאדם מתחיל לנהוג ברכב, החוק דורש ממנו עבור כמה משוכות. עליו לקחת כמה עשרות שיעורי נהיגה, לעבור מבחן בתיאוריה, טסט פנימי, טסט חיצוני (ועוד
אני מאחל לך, ילדה שלי, שגם אם תיכשלי – ואת תיכשלי, שגם אם תיפלי – ואת תיפלי, לא תיתני לזה לשבור את רוחך. “אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם”, קבעו חז”ל. המורים הכי טובים שלנו, המנופים שהרימו אותנו הכי גבוה – הם דווקא המרים והמעיקים. אלו שהצריכו אותנו לחשוק שפתיים ולהזיע או להזיל דמעה צורבת.
האחריות שלנו כהורים היא לא רק למה שהילדים אומרים בפועל אלא גם למה שהם משדרים בשפת הגוף או רומזים. האם אנחנו שמים לב לכך?
מה יעשה אדם שזקוק לרופא עבור בנו הסובל מבעיה חמורה בלב? את הכול כמעט. הוא יחפש אחר הקרדיולוג הטוב ביותר, יפנה לרב פירר, יתייעץ עם
שאלה: קוראים לי יעל, אני אמא לארבעה ילדים ונמצאת בדילמה גדולה מאוד לגבי הבת הבכורה שלנו, רוני. הנושא הוא הטלפון. לפני חצי שנה הילדה חגגה