לפני שבוע סיימתי את תקופת המלווה שלי ועכשיו אני יכול סוף סוף לנהוג לבד ברכב ולהנות ממנו כמו שצריך. הבעיה היא שההורים שלי פשוט נוראיים
אני בן שבע עשרה וכבר הרבה זמן ההורים שלי ואני בחיכוך רציני מאוד על רקע דתי. אני אומר את האמת שאני פשוט מתפוצץ מזה שהם
אין דבר יותר משמח הורים מאשר לראות את הבן או הבת שלהם ניצבים קורנים מאושר מתחת החופה לצד בחיר ליבם. נצנוץ הטבעת שיהפוך את ילדם
"ירד להשקיט חבורת נערים שהפריעה לביתו הקטנה לישון ונדקר למוות" (החדשות של אתמול). "הזדעזענו עמוקות מהרצח הנורא. לא ננוח ולא נשקוט עד שהמבצעים ייתפסו ויועמדו
הוא אכל במהירות את ארוחת הצהריים, גמר בחמש דקות את שיעורי הבית והתיישב מול המחשב. האספקלורר כבר היה פתוח ולקח לו פחות משלוש שניות להתחבר
על לימודים, השקעה בסניף ומה שביניהם מכירים את הפתגם "אי אפשר לרקוד על שתי חתונות"? דבר אחד ברור – הוא לא מתייחס דווקא לאלו
הפגישה האחרונה שלנו הסתיימה בטריקת דלת. הטונים עלו, הפנים האדימו, ונדמה היה שתהום עמוקה הולכת ונפערת בינינו. היה לי הרבה מה להגיד לך אבל חרקתי
פעם קראו לזה אקסיומה. מין משפט מיוחד שאי אפשר וגם לא צריך להוכיח אותו. הוא פשוט נכון וזהו. רק אחרי שהרכנת ראשך בפניו וקיבלת אותו
הצטרפו לקהילת 'מילה טובה' וקבלו פעם בשבוע חינם
את הניוזלטר שלנו עם מענה על השאלות הכי בוערות
סרטוני השראה וכלים מעולים לחיים: