לפני שבוע סיימתי את תקופת המלווה שלי ועכשיו אני יכול סוף סוף לנהוג לבד ברכב ולהנות ממנו כמו שצריך. הבעיה היא שההורים שלי פשוט נוראיים בקטע הזה! בכל פעם שאני מבקש את האוטו זה נהפך לסיוט – דיונים שלמים, הגבלת זמן ותנאים משונים ומציקים (“אם תקבל פחות מ-85 בגמרא, שלא תעיז אפילו לבקש את האוטו!”). עד שהם הואילו בטובם לתת לי את הרכב, הם לא הפסיקו להתקשר כדי לוודא שהכול בסדר ושאני נוהג בזהירות והכל… לא מספיק שהתאמצתי להוציא את הרשיון הזה, עכשיו הם הופכים את הרכב לקלף מיקוח ומוציאים לי את המיץ.. חלאס!
השאלה שלך הציפה אצלי זכרונות מן העבר. שיעורי הנהיגה, המתח של הטסטים, השמחה על הבשורה (טסט חמישי, תודה ששאלת), אך לא פחות מזה את העובדה הכאובה שכשאתה מקבל רישיון, הוא לא כולל איתו פּרייבט צמוד… מצטער. לתת לך רכב פרטי משלך, לא אוכל כרגע. לשם כך תיאלץ כנראה להמתין לטלפון מאראלה ממפעל הפיס, או פשוט לחכות כמה שנים עד שתוכל להרשות לעצמך. בינתיים אציע כמה אופציות אחרות:
תיאום ציפיות. המון זמן חיכית לקבל רישיון. עבדת קשה בשבילו, וגם שילמת הרבה כסף. כל הזמן הזה לא הפסקת לחלום על הרגע בו תוכל לאחוז את ההגה בידיך. אלא שגם כשהחלום התגשם לא נתנו לך להנות עד הסוף. “נהג מלווה” הנחיתו עליך. עם כל הקושי בלהיות תלוי במישהו ולסבול את ההערות המעצבנות שלו גם במקומות מיותרים לגמרי. פינטזת על הרגע בו יחלפו שלושת החודשים ותהיה חופשי לנפשך לנסוע לאן שרק תחפוץ. רק דבר אחד שכחת. אין לך אוטו. הרכב ה”משפחתי” הוא בעצם של ההורים. הם קנו אותו במיטב כספם ומשלמים עליו מידי חודש ביטוח, דלק וטיפולים במוסך (אתה לא רוצה לדעת כמה זה יוצא). מסתבר שגם הם בעצמם צריכים לנסוע לפעמים למקום או שניים (עבודה, קניות, סידורים, הסעות הילדים…). ייתכן שחוץ ממך יש גם עוד ילדים בבית שמתחרים על ליבו של המפתח הכסוף. מעבר לזה, גם אם ההורים שלך לא קראו את המחקרים על כך שבאחת מכל שלוש תאונות מעורב נהג צעיר, אפשר להבין שמשהו בלב שלהם רועד כשהם נותנים לנער בן שבע עשרה כלי רב עוצמה שבשבריר שניה של חוסר זהירות מסוגל לקטול חיים של אנשים. חשוב שכל זה יישב לנו בראש כשאנחנו מבקשים את הרכב כדי לנסוע עם חברים לפיצה ולא מבינים למה לא עונים לנו אוטומטית כן.
סבלנות. כל ההתחלות קשות. צריך להתאזר בסבלנות. אני מאמין שכשהם יראו עוד פעם ועוד פעם שאתה חוזר עם הרכב בזמן ובלי אף תאונה בדרך, הם יבינו שאתה בחור אחראי ונהג זהיר, וירגישו בטוחים יותר להפקיד בידך את הרכב גם מבלי להתקשר כל שעה לשאול אם אתה עדיין בחיים.
דברו על זה. כדאי למצוא הזדמנות מתאימה לדבר עם ההורים בשיחה גלויה על העניין. מומלץ לעשות את זה בזמן רגוע ובאווירה טובה ולא בדיוק כשאתה לחוץ ונורא חייב את הרכב והם מערימים קשיים, כמקובל. תבוא לשיחה הזו כדי לדבר אך לא פחות מזה בשביל להקשיב. יש שני צדדים בסיפור הזה, ורק אם יהיה באמת הבנה של המקום של השני, יש סיכוי להיפגש איפשהו באמצע. שתף אותם בציפיות שלך מהרגע בו תוכל לנהוג בחופשיות, בצורך שלך לקחת רכב לפעמים, ספר להם עד כמה אתה מתאמץ לנהוג בזהירות ולהיות אחראי, כמו גם להשקיע בלימודים ולהצליח, ושלא נוח לך מזה שתולים כל הזמן את לקיחת הרכב בדברים אחרים. הקשב היטב לְמַה שיש להם לומר וממה הם מפחדים, וביחד נסו לסכם על התנהלות נוחה יותר ששני הצדדים יוכלו לחיות איתה. בהצלחה, ושמור על עצמך.
