האם התורה עוברת מסך?!

האם תורה עמוקה ורוחנית יכולה לעבור דרך מסכים ורשתות חברתיות? האם 'הדתה' זו מילה מגונה? ומה הבשורה הגדולה שהעידן המודרני מביא לתורה?

לפני כמה ימים התקשר אלי ערן, סגן עורך באחד העיתונים הגדולים בארץ. "אנחנו יוצאים בסידרת כתבות חדשה בנושא יהדות", בישר בהתלהבות, "יש מצב שאתה שולח לי טור 400 מילה עד סוף השבוע?!".

"בשמחה", עניתי מבלי להסס, ככלות הכול, לא בכל יום נוקשת על דלתך הזדמנות להביא אמירה תורנית רלוונטית למיליון ישראלים. הבשורה היהודית של אמונה, רוחניות, שבת, משפחתיות וכו', הן משב רוח מרענן ומקורי שעשוי לרומם ולהעשיר את החיים בתחומים כה רבים.

"על מה רק תרצו שאכתוב?" התעניינתי כלאחר יד, כשאצבעותיי כבר מתופפות בעליזות לקראת המפגש עם המקלדת.

"על ניתוח לשינוי מין", באה התשובה החותכת, "למה ההלכה היהודית חונקת וחוסמת אנשים מלחיות כמו שהם באמת רוצים?!".

זהירות, הדתה!

לישראלי הממוצע, זה שמרפרש בכל שעתיים ב-YNET ומקפיד לבלוע בכל ערב בשמונה בדיוק את מנת המהדורה היומית, יש דעה די מוצקה על התורה וההלכה היהודית. הן כמו חצבת. דבר שהמדע טרם מצא דרך למגר סופית, ולכן בינתיים אין מנוס מלמצוא דרך להסתדר איתו, כך שיפריע ויעיק כמה שפחות על החיים. כי הרי מהי בעצם התורה אם לא תפיסה  מיושנת ופרימיטיבית שמונעת את קיום האירוויזיון בשבת וחוסמת אנשים הנמשכים לבני מינם לממש את אהבתם, וההלכה היא האשמה בהפיכת נשים למסורבות גט ועוצרת את המדינה מלהתפתח בגלל מניעה משונה לבנות את גשר יהודית ביום השביעי בשבוע.

המיצג המפואר הנ"ל שנמצא בראשו של החילוני הממוצע שם אוטומטית את הדתי הממוצע בעמדת התגוננות. אם לא ייזהר הוא עלול להיות מואשם בהדתה, רחמנא ליצלן, ולכן ממהר להקדים רפואה ומתרץ את עצמו: "לא התכוונתי לכפות, חלילה. זה בכלל הם שפנו אלי ושאלו אותי" וכו' וכו'.

את המחיר משלמים שני הצדדים גם יחד שמחמיצים את האוצר המדהים שיש באמתחתם. תורה שיכולה להאיר ולרומם את החיים, והלכה שאינה בעיה אלא דווקא פתרון להרבה מחוליי התרבות האנושית המבולבלת וחסרת הגבולות.

האם התורה עוברת בטוויטר?

אלא שבדרך להפגיש את הציבור בישראל עם הדבר האמיתי נמצא מחסום שנדמה כבלתי עביר. המסך. מעצב הדעות, ההרגשות וההתנהגויות העוצמתי ביותר כיום הוא עולם המדיה שניבט אלינו מבעד למסכים. בכל כיס יש כרטיס (SIM), והאדם המודרני מחובר 24/7 אל נהר שוצף רב ערוצי של אינפורמציה וחוויה. דמות ההלכה והתורה המצטיירת דרכו היא בדרך כלל קריקטורה עקומה ומעוותת שהיחס בינה לבין המקור הוא כיחס בין רסיסי אור שחדרו דרך תריסי חלון מלוכלך אל השמש הזורחת. התקשורת נוהגת לעסוק במקרי קצה צבעוניים ועסיסיים שפורטים חזק על מיתרי הרגש שלנו, והעמדה היהודית שמוצגת שם נראית כמעט תמיד הזויה ולא רלוונטית. 

האם אפשר אחרת? האם התורה יכולה בכלל 'לעבור מסך' ועולם רוחני עמוק מסוגל לזרום דרך הצינור הצר והשטחי של עולם המדיה?

את התשובה נתן לפני יותר מאלפיים שנה הלל הזקן. אותו נוכרי שביקש ללמוד ממנו את כל התורה על רגל אחת (שבת לא') רצה בעצם לקבל אותה במסרון או בציוץ בטוויטר. באופן מפתיע הלל לא גלגל אותו מכל המדריגות אלא תמצת לו אותה לחמש מילים המתפרסות על פני 23 תווים בסך הכול, וציין שאת ההמשך יצטרך להמשיך וללמוד באופן מסודר ומושקע. כן, אומר לנו נשיא ישראל, גם את מהדברים הגדולים והנשגבים ביותר בעולם אפשר לתת טעימה ומושג בדרך תמציתית שתפתח את התיאבון ואת הסקרנות לגלות את האור הגדול שמעבר לפינה.

תורה שמגיעה עד אליך

הניסיון ליצור מצג שבו התורה והקידמה הן אויבות הוא מעשה נבזי ושקרי. כאנשים מאמינים אנו רואים בכל התקדמות טכנולוגית התרחשות חיובית וחלק מהמגמה של תיקון עולם במלכות שד-י.

לצד זה אנחנו מביטים על המציאות במבט מפוכח וזוכרים את הכלל: כל אור מטיל צל. עולם הטכנולוגיה והמדיה, מביא ברכה עצומה אך גם גובה מחירים וכרוך בסכנות והשפעות שליליות.

המשימה שלנו היא להשתמש בכל האמצעים המתקדמים כדי לשפר את החיים תוך שמירה על גבולות ואיזונים, ובמקביל לחפש את הדרך לרתום את הטכנולוגיה והמדיה כדי להעצים את העולם הרוחני כך שכמו משה גם הנחש יהפוך בידינו למטה אלוקים. אפשר לקונן על החיבור התמידי של אנשים אל האינפוזיה הסלולארית, אך כדאי גם לחשוב על הפוטנציאל האדיר הגלום בערוץ התקשורת הזה כדי להזרים דרכו מים צלולים של תורה ואמונה. הנוער מתחבר מאוד לערוץ הוויזואלי והחברתי שהאינטרנט מציע? בואו נחשוב: האם את התורה לא ניתן ליצוק גם אל תוך הכלים האלו?!

הצעד הראשון שמוטל עלינו לעשות הוא להפסיק להתנצל. לא להתבלבל מהמנגינה השלטת בתקשורת ולשנן קודם כל לעצמנו: התורה אינה בעיה אלא פתרון וההלכה אינה משקולת מעיקה על החיים אלא הדרך הנכונה ללכת בה.

להבין ש'הדתה' אינה דבר שלילי. להפך. היא כמו השקעה וכמו השבחה. משהו שאתה נותן למישהו שאתה אוהב, כדי להביא אותו למקום טוב יותר.  

עלינו להפנים שלפנינו אתגר ענק: להשתמש בכל הכלים שאלוקים העניק לדור שלנו כדי להפיץ תורה, ויחד עם זאת לזכור שהיא גדולה ועמוקה הרבה מעבר למה המסך יכול לשקף, ושככלות הכול "עשה לך גוגל" לעולם לא יוכל להחליף את "עשה לך רב" ואת הקשר האישי והקרוב עם תלמיד חכם אמיתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *