איך לדבר על ´זה´ עם הילדים?

שאלה: קראנו בכאב ובקושי גדול את יומנה של שירה (‘טהורה’) שפורסם כאן בשבועיים האחרונים, ואנחנו מתלבטים מה זה אומר לגבינו כהורים. יש לנו בנים ובנות מכל הגילאים ואיננו יודעים איך, את מי ובאילו מילים להכין את הילדים שלנו למקרים כאלו. איננו רוצים להכניס אותם להיסטריה מיותרת וגם לא לפגוע בתמימות שלהם. מצד שני חשוב לנו שתהיה להם יכולת להגיב נכון אם חלילה מישהו ינסה לפגוע מהם. גם לגבי עצמנו – איך נהיה ערניים ואיך נדאג לכך שנהווה כתובת עבורם אם חלילה משהו כזה יקרה?

תשובה: השאלות שלכם מעסיקות הורים רבים ובצדק. הסטטיסטיקה הכואבת מלמדת שאחד מכל שבעה בנים ואחת מכל שלוש בנות נפגעים מינית במהלך חייהם. הנטיה הטבעית שלנו היא להפעיל את מנגנוני ההגנה ולהתכחש לכך שדבר כזה יכול לקרות אצלנו. אך חובתנו כהורים היא לא להתחמק ולהתמודד בחוכמה ובאומץ מול המציאות:

א. הנחת היסוד שלכם נכונה. אין הצדקה ואין תועלת להדביק ילדים בהיסטריה ולגרום להם לראות כל אדם כזאב הזומם לפגוע בהם. להפך. אנחנו רוצים להטמיע בילדינו מבט חיובי ואוהד על עולמו של הקב”ה ועל בריותיו. אנו רוצים שתהיה להם עין טובה על אנשים ועל התנהגויות, שיתרגלו לדון לכף זכות ושיהיו מוכנים להירתם בשמחה לטובת מי שזקוק לעזרה. זהו המסר המרכזי שאותו עלינו להעביר להם בכל הערוצים – דרך המילים שהם שומעים מאיתנו ודרך החיים שלנו – כיצד אנחנו מתייחסים לאנשים, על מה ועל מי מדברים בשולחן שבת וכן הלאה.

ב. לצד זה חשוב למצוא זמנים בהם נשוחח עם הילדים באופן כנה וברור על הצורך להיזהר מפני סכנות. ההנחייה הבסיסית של חז”ל ביחס לזרים היא “כבדהו וחשדהו” שמתבטאת באיזון בין שני הצדדים: “לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כליסטים, והוי מכבדם כרבן גמליאל” (דרך ארץ רבה ה’).

ג. למעשה: יש לשוחח עם כל ילד בנפרד באווירה רגועה ונעימה ולהסביר את הדברים ברמה ובסגנון שמתאימים לו. הבהירו לילדים את כללי ההתנהלות כשאדם זר פונה אליהם, מבקש מהם משהו או מתייחס אליהם בצורה שאינה נעימה להם. הסבירו להם את ההבדל בין סודות טובים (“מארגנים מסיבת הפתעה ליום ההולדת של סבתא”) לבין סודות רעים (מישהו שעושה לך משהו לא נעים ומזהיר אותך להבטיח שלא תספר לאף אחד). עשו איתם משחקי תפקידים כיצד מגיבים כשמישהו מבקש מהם להתלוות אליו או לעזור לו (“חכה שניה, אני הולך לבקש רשות מאמא לפני כן”). למדו אותם לסמוך על התחושות שלהם שמשהו לא בסדר (לא פעם התוקף מנסה לשכנע את הקורבן שהכול נורמאלי) ולבוא להורים לדבר על זה, ושבכל מקרה אם עשו להם משהו – האשמה כלל אינה מוטלת עליהם אלא מי שגדול יותר הוא האחראי.

ד. דיברנו קודם על ‘זרים’ אך המחקרים מראים שרוב הפגיעות מתבצעות על-ידי אדם שהיה מוכר לילדים, ו-1 מכל 8 ילדים נפגע ע”י קרוב משפחה. לכן חשוב להבהיר להם שלא משנה מי האדם, ואפילו הוא מוכר או בעל סמכות – אין לאף אחד זכות לעשות או לומר לך דבר שלא נעים לך! במקרה כזה תצעק, תברח משם מיד ותבוא לספר לנו.

ה. מוקד נוסף של סכנה הוא הרשת. הנתונים מגלים ש-20% מן הילדים נפגשו עם מישהו שהכירו דרך הרשת ללא ידיעת ההורים. הבהירו להם את כלל הברזל: אין למסור פרטים אישיים ובוודאי שלא להסכים להיפגש עם מישהו מן הרשת מבלי ליידע את ההורים. רמאים וסוטים רבים מנצלים את האנונימיות של הרשת כדי לפגוע בילדים.

ה. החשש שלנו לפתוח את הנושא מול הילדים שמא שתיפגע תמימותם והנטיה לדחות את זה לגיל יותר ויותר מאוחר – אינם מוצדקים. בעולם חשוף כמו שלנו ילדים יודעים הרבה יותר ממה שההורים שלהם מעלים בדעתם, אך גם כשלא: זכרו, מוטב חצי שנה מוקדם מידי – מאשר חצי שעה מאוחר מידי! יתירה מזאת, אם נדבר איתם על הנושא מבעוד מועד – גוברים הסיכויים שאם חלילה יקרה משהו הם ימהרו לפנות אלינו וישתפו אותנו.

ו. אחרי כל ההכנות חשוב כל הזמן לפקוח עיניים ולהיות ערניים למה שעובר על הילדים. האם בזמן האחרון משהו השתנה בהתנהגות שלהם? האם הם מנסים להסתיר דברים?

ז. לסרטוני הסברה מעולים להורים רשמו ביוטיוב: איך למנוע פגיעה מינית * איך לדבר עם ילדים ללא מבוכה * לדבר על מה שלא מדברים. לצפיה ביחד עם הילדים רשמו: האם הילדים שלכן יודעים להיזהר מזרים?   איך ילדים נופלים ברשת?. בהצלחה!