מעולמו של הרב

הזוג עמד תחת החופה בשמחה גדולה כשאם הכלה
מלווה לחופה את אחרונת ילדיה. הבוקר שלמחרת
היה עצוב מאד. החתן והכלה התעוררו משנתם
והתבשרו שהאמא נפטרה בשנתה…

אני אדם דתי, בן 35. רואה חשבון, נשוי ואב לשלושה. סך הכול מסודר בחיים. השבוע השתתפתי באיזה כנס מקצועי ופגשתי שם במפתיע חברת ילדות. לא תיארתי לעצמי עד כמה המפגש הזה יטלטל אותי.

"מזל טוב!", בירכתי אותו, "בן או בת?". "בת", אמר ארז, "חשבתי על השם נחשון". "נחשון?!!!", תמהתי, "לבת?"

״אתמול נפטר בבניין שלנו ילד בן 9 שסבל
ממחלה קשה. שמו היה גם כן יונתן. אנו
חוששים אולי יש בדבר סימן לא טוב והקריאה
בשם יונתן תביא מזל רע לבן שלנו…״

מה שקרה היה כמו מקלחת צוננת של מים קפואים. "תראה, זה היה פשוט גרוע, מבולבל, סתמי, מיותר. השיחות היו משעממות, הדרשות היו שטחיות…"

להיות רב זה להתרגל לכך שאנשים מדברים אליך בגוף שלישי, קמים כשאתה נכנס וחולקים לך כבוד. המזל הוא שבסופו של יום אתה חוזר הביתה ואשתך אומרת לך: "מאמי, עשה טובה ותעביר סמרטוט במטבח ואל תשכח לזרוק גם את הפח".