“חני תמיד ביקשה להפריד בין סבל הכרחי לבין סבל לא-הכרחי.
בין מה שאנחנו חייבים להתמודד איתו לבין מה שצריך להתעלם ממנו.
למשל, אם יש לפנינו נסיעה ואנחנו עומדים לאחר – אנחנו יכולים לבלות את כל הדרך בקיטורים ובדאגה, ויכולים להבין שזה סבל לא-הכרחי, שאנחנו לא חייבים לסבול עכשיו בגלל האיחור שאולי יגיע בהמשך, וצריך פשוט להתרכז ברגע שלפנינו”.
״למה אלוקים מביא עליי צער כזה?״, מירי קטעה את חוט מחשבותיי, ״מה עשיתי לו?! הייתי רעה? עשיתי חטא נורא? שדדתי? רצחתי? בסך הכול השתדלתי תמיד ככל יכולתי, הייתי אמא טובה, גידלתי את ילדיי בדרך התורה. למה אלוקים לא מאפשר לי את הדבר הפשוט להיות עם הילד שלי כשהוא עולה לתורה בפעם הראשונה?״
״ביקשתי מאמיר שייתן לי עוד קצת זמן כי אני צריכה לחשוב על זה. וכאן בדיוק הדילמה שלי, הרב: האם להתפשר וללכת
על מה שיש לי ביד. להגיד לאמיר כן ולהיות כלה ורעיה ובעזרת השם גם אימא. או שאולי כמו שאומר הפתגם ׳על אהבה לא מתפשרים׳. זה הדבר הכי גדול בחיים,
ואני צריכה להגיד לאמיר שאני מצטערת אבל זה לא ילך בינינו ולהמשיך לחכות לדבר האמיתי?״.
אולי צריך להפסיק לשקר לעצמנו. במקום
להתחנן בכל יום בתפילה שה׳ ישלח לו
רפואה, בוא נהיה ריאליים ונבקש מה׳
שיגאל אותו מייסוריו ושייקח אותו אליו?
״אברהם, אני מרגישה שמשהו לא טוב קרה… בוא
נחזור הביתה״. ״מה עובר עלייך, דבורה?!״, הוא
התעצבן, ״הרגע הגענו. אנשים מחכים לנו. מה
פתאום לחזור עכשיו?!״
לפעמים אפשר לשנות מצב בעייתי ולתקן קלקולים. אבל מה לעשות כשזה בלתי אפשרי? מצוות ביעור חמץ מעניקה לנו כלי להתמודדות
הצטרפו לקהילת ‘מילה טובה’ וקבלו פעם בשבוע חינם
את הניוזלטר שלנו עם מענה על השאלות הכי בוערות
סרטוני השראה וכלים מעולים לחיים:
