זו השיטה להינצל מסבל לא הכרחי

בגיל 25 כשהיא אם לשלושה ילדים, גילתה חני וינרוט בעצמה משיטוט באינטרנט כי היא חולה בסרטן השד.
היא עברה סדרת טיפולים והחלימה, אך לאחר שנתיים התגלו בגופה גרורות.
רופאיה הודיעו לה כי נותרו לה בין שישה חודשים לשנתיים לחיות.
מתוך רצון להשאיר לילדיה מורשת ממנה ולהכינם לחיים, חני החלה בכתיבת בלוג אישי שיועד לבני משפחתה אבל עורר עניין אצל רבים שהחלו לעקוב אחריו בשקיקה.

הנה 3 פנינים יקרות מתוכו.

כך חני סיפרה: “בפסח האחרון קיבלתי בשורה לא טובה וחלף בי הרהור שאולי זה הפסח האחרון שלי עלי אדמות. ישבתי בשולחן ליל הסדר כשההגדה פתוחה מולי, וגופי התכופף בצער. הרגשתי לא שייכת לחגיגה.
ואז לשמחתי, התעוררה בי חני ההגיונית וניהלה דיון עם עצמה:

* רגע, חני, למה את עצובה?
– כי אני רוצה להיות גם בפסח הבא!

* למה את רוצה להיות בפסח הבא?
– כי זה חג מקסים, משפחתי ושמח.

* נו, הנה, עכשיו פסח ועכשיו חג מקסים, משפחתי ושמח! ואז יצאתי לחירות והצטרפתי בשמחה לשמחה”.

הרעיון הזה משתקף גם בקטע נוקב שחני קראה לו “היינו פה”:

רצנו וחשבנו שחייבים לנוח
ואז נחנו וחשבנו שחייבים לרוץ

אכלנו וחשבנו שחייבים להרגיע
ואז שמרנו והיו לנו הזיות על אוכל

יצאנו להמולה ורצינו שקט
ואז ישבנו בבית ורצינו חברה

רצינו זוגיות
ואז חלמנו על חופש

התפללנו לפרי בטן
ואז חלמנו על שינה רצופה

ספרנו את השנים שהם יגדלו כבר
ואז ביקשנו שהם יתרפקו כמו פעם כשהיו קטנים

בקיץ רצינו חורף
בחורף רצינו קיץ

חלומות על הגשמה וקריירה
ועל לגדל מלפפונים מאחורי הבית בגינה

ואז נגמר לנו הזמן לרצות מה שאין
והלכנו למקום אחר”.

והנה משהו שסיפר בעלה, דובי:

יום אחד חני שלחה לאחיה הגדול, אלי, תמונה נהדרת של פרח יפהפה בצבע סגול. אלי התלהב מהתמונה ושאל אותה: “איפה צילמת?”
והיא השיבה לו: “בגינה שלך”.

לא ייאמן, כמה יופי וטוב עוטפים אותנו כל הזמן.
אבל אנחנו מחמיצים אותם כי המבט שלנו פוזל למקומות אחרים.

*********************

חני לימדה עיקרון גדול לחיים בנוגע להתמודדות עם סבל. כך תיאר זאת בעלה:

“חני תמיד ביקשה להפריד בין סבל הכרחי לבין סבל לא-הכרחי.
בין מה שאנחנו חייבים להתמודד איתו לבין מה שצריך להתעלם ממנו.
למשל, אם יש לפנינו נסיעה ואנחנו עומדים לאחר – אנחנו יכולים לבלות את כל הדרך בקיטורים ובדאגה, ויכולים להבין שזה סבל לא-הכרחי, שאנחנו לא חייבים לסבול עכשיו בגלל האיחור שאולי יגיע בהמשך, וצריך פשוט להתרכז ברגע שלפנינו”.

וואו, כמה שזה נכון!

אנשים מעמיסים על עצמם דאגות ואוכלים סרטים ומעצימים את הסבל שכבר נגרם להם.

חני אמרה אחרת: מה שבא לך משמים, קבל באהבה והתמודד איתו.
אל תוסיף עליו ותייסר את עצמך בעוד כאבי לב ותסכולים. זה לא מגיע לך!

*******************

ודבר אחרון, קטע קצר ויפהפה שמופיע בספרה “חמש דקות ביום” (עמ’ 127).

שווה לקרוא אותו יותר מפעם אחת:

“צניעות היא הלך רוח, סטייט אוף מיינד, השקפת עולם, מודעות, התבוננות.
צניעות היא בחירה שיש בה אומץ להודות בקוטן שלך מול הבריאה.
צניעות היא להמשיך לרצות, לשאוף, לבעוט, להשיג – אבל יחד עם זאת לזכור ששום דבר לא שלך.
צניעות היא לזכור שהיום אתה פה ומחר אולי שם.
צניעות היא לדעת שאין ברייה שיש לה ערך פחות או רב משלך.
הצניעות כאילו מקטינה אותך, אבל בעצם מעלה אותך לגדולה, כי כשאתה מחזיר באידיאל של צניעות, אתה משוחרר מהצורך בהכרה, ביוקרה, בפרסים, בתעודה.
ואתה חופשי ופנוי ומשוחרר להגשים את החלומות האמיתיים שלך”.

**********

חני וינרוט נפטרה היום, יא’ כסלו, לפני שש שנים כשהיא בת 34.
הותירה אחריה בעל ושלושה ילדים. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.

“אחרי שלא אהיה
בבקשה תהיו שמחים
לא בגלל שהלכתי אלא בגלל שאתם בחיים

כי אחרי שנפגשים עם הסוף
יודעים להעריך את האמצע ואת ההתחלות

אז תתרגשו מכל תינוק שמצטרף למשפחה
ותהיו זה בשביל זה בגדולות וגם בקטנות
ותחגגו את החיים כי הם ראויים

וזו תהיה ההנצחה הכי מכובדת ויפה
בשבילי, בבקשה”.

(מתוך צוואתה)