ציונות דתית

אחד הדברים שהכי מתסכלים אותנו, הציבור הדתי לאומי, זה שלמרות ההשתדלויות העצומות שלנו בכל התחומים למען עם ישראל ומדינת ישראל, למרות שאנחנו מוסרים את נפשנו

קוראים לו שמוליק ואתם מכירים אותו. הוא גר בעיר ממוצעת, בשכונה רגילה, ויש לו משפחה חמודה וילדים מתוקים. יש לו קרובי משפחה חרדים, הוא עובד

אני יודע, להחמיא לעצמך זה ממש לא באופנה. הרבה יותר פופולארי לעסוק בהלקאה עצמית ולהתבוסס בביקורת נוקבת. לעומת זאת, להניף אל-על את יד ימינך ולהניח

"אתכם, אנשי הציונות הדתית, רק דבר אחד מעניין – ארץ ישראל! לא עניינים חברתיים, לא בעיות של עוני, אבטלה, סחר בנשים, לא שום דבר אחר.

"עשית ולא פרסמת – לא עשית. לא עשית ופרסמת – עשית. עשית ופרסמת – הצלחת!". מכירים? אלו הן מילותיו של פתגם ידוע, המשמש משרדי פרסום

מעניין מאוד מה היה משה רבינו אומר לו היה חיים היום. איך הוא היה מרגיש במדינת ישראל מודל 2013. מה היה חושב על איך שהמדינה

אין עוד הרבה נושאים בהם גם אנשים דעתנים ובעלי עמדה ברורה, עומדים נבוכים ומבולבלים. סערת הזָרים ששוטפת את המדינה בימים האחרונים, מְלוּוָה בהצהרות מתלהמות מצד

לאהוב או לשנוא? לחפש קירבה או להעצים את המרחק? לתור אחר נתיבי השפעה והתקשרות או לבצר ולהעמיק את הגבולות המפרידים? יחסי ישראל ואומות העולם הם

"שלום לך. אני אחת מקבוצת הקיבוצניקים בני האזור שביקרו בישיבתכם לפני כמה שבועות. הסיבה שאני פונה אליך דווקא, אף על פי שמעולם לא נפגשנו, היא

ועוד סרטון שמחדד את המסר: