כללי

אז אולי בכל זאת הישראלים שמחים, אבל עדיין מתביישים במדינתם הכובשת, המושחתת, הגזענית והאלימה?

אשת השופט איננה שופטת אם לא תלמד משפטים, ובת זוגו של הרופא לא נעשית רופאה אם לא תהיה דוקטור למחלות. מה פתאום אשת הרב משתדרגת אוטומטית לתואר המכובד של ‘רבנית’?

אך כשאותם מחבלים רואים איך אתם ממשיכים לחיות ולבנות, להביא חבילות מזון לנזקקים ולחלק מרק לחיילים, הם קולטים שאין להם סיכוי לנצח אותנו.

עברנו את פרעה והמן, את נבוכדנצר ואת טיטוס – בעזרת השם נעבור גם את הגל הנוכחי ונצא מנצחים.

הלב מסרב להאמין. שוב פיגוע נורא. והפעם בתוך משפחה אחת. איך להתייחס כשכל זה קורה דווקא בחודש אדר, זמן של שמחה וגאולה?

אם כך אולי חבל שתטרח לשאול. פשוט תעשה מה שאתה רוצה וזהו. הרי בטח יש רב שאומר ההפך מהרב שאומר ההפך ממה שבא לך לעשות, לא?

שמחה אמיתית קשורה בקשר הדוק לאמונה ולעין טובה, לשמחה בחלקך ולחצי הכוס המליאה. היא לא מתעלמת מהחסרונות והקשיים שיש במציאות אבל יודעת לשים אותם בפרופורציות הנכונות.

יש העורכים ‘סקרי רבנים’. הם שולחים את אותה שאלה לשורת רבנים, ובוחרים מתוך התשובות את הנוחה להם ביותר. פחות ‘עשה לך רב’ ויותר ‘עשה מה שבא לך’.

הם הקפידו על הסירוב שלי וראו בו כפיות טובה. “אנחנו עוזרים לך ומסייעים לקדם מטרות תורניות כל השנה, וכשאנחנו צריכים עזרה – אתה עומד בצד?!”