דייטים

את בקושי בת עשרים וכבר מישהו פונה אלייך ומבקש להכיר לך בחור למטרה רצינית. מבלי להיכנס לשאלה איך יודעים שהגיע הזמן והאם שווה לי בכלל

פגשתי אותו שבועיים אחרי החתונה. קורן מאושר, עיניים בורקות וחיוך שובה לב מאיר את פניו. רואים שעובר עליו משהו טוב. אני יודע שלא קל היה

כשהמשנה הראשונה של מסכת קידושין אמרה ש"האישה נקנית בכסף" היא התכוונה למשהו אחר, אך אין ספק שסוגיית השילומים היא אחת המטרידות והמבלבלות בעולם ההיכרויות. מצד

מה אתם מזועזעים כל כך? רוב הרווקים והרווקות עושים את זה. אולי אפילו גם אתם. בלי ששמתם לב. איך זה קורה? פשוט מאוד. כשאתה נכנס

אין אחד שזה לא קורה לו. ככה זה בחיים. לא הכול מושלם. לפעמים נופלים. טועים. חוטפים מכה. שלט גדול של כישלון מהדהד באורות אדומים. אז

שאלה: לפני שנה וחצי יצאתי עם מישהי במשך ארבעה חודשים. היא מצידה היתה מוכנה להתחתן איתי אבל אני לא רציתי. בסופו של דבר נפרדנו, ואחרי

נכון, היום זה לא מה שהיה פעם, אבל עדיין יש להורים תפקיד חשוב בהובלה של הבן/בת שלהם אל החופה. נרצה או לא זה קורה. הגוזלים

המכתב הבא, ששלחה לנו רונית, בת 24,  נכתב מתוך הרבה כאב, והוא מעורר למחשבה על תופעה מוכרת: "אין לי מילים לתאר עד כמה אני מרגישה