כללי

איך הפך התלמיד הכי מפריע בכיתה למנהל בית ספר וכמה רחוק יגיעו הילדים שלנו? הרב יוני לביא עם חומר למחשבה להורים

״ביקשתי מאמיר שייתן לי עוד קצת זמן כי אני צריכה לחשוב על זה. וכאן בדיוק הדילמה שלי, הרב: האם להתפשר וללכת
על מה שיש לי ביד. להגיד לאמיר כן ולהיות כלה ורעיה ובעזרת השם גם אימא. או שאולי כמו שאומר הפתגם ׳על אהבה לא מתפשרים׳. זה הדבר הכי גדול בחיים,
ואני צריכה להגיד לאמיר שאני מצטערת אבל זה לא ילך בינינו ולהמשיך לחכות לדבר האמיתי?״.

מה עושים כדי לא להביא את העבודה הביתה? איך משאירים את המתח והלחץ של המשרד בחוץ, ויוצרים בבית אווירה שמחה? הרב יוני לביא משיב

תהיתי האם זו לא הייתה טעות מצידי להסכים להשתתף באירוע כזה ומה אוכל לומר מבלי להסתכן בהאשמות ב’הדתה’.
אבל אז חשבתי שוב:
יוני, הרי המשפחה הזמינה אותך לכאן. המנוחה עצמה באה מרקע מסורתי וביקשה להיקבר בטקס יהודי. אדרבה, תראה את היופי בכך שגם אנשים שדרך חייהם כה שונה משלך – לא מוותרים על קבורה יהודית כדת משה וישראל.

רבים טועים בהבנה מה זה חופש. וכשלא מבינים אותו נכון הוא גורם לתסכול גדול מכל הצדדים. מהי ההגדרה הנכונה שלו?

“אתה מקבל הרי מלא שאלות מבני נוער”, שאל אותי בעז, “מה השאלה הכי נפוצה? זו ששמעת כבר אלף פעם?”

“אלף זה בקטנה”, חייכתי, “חשבתי תגיד עשרת אלפים. ובכן, זו שאלה קצרה מאד, ארבע מילים בלבד: למה צריך לשמור נגיעה?”

כאן בישראל יש מאבק חריף בין היהדות האורתודוקסית לבין הקבוצות האחרות עד כדי החרמה וחוסר נכונות של רב להופיע על אותה במה בפאנל לצד רבאיי רפורמי, כדי לא לתת לו ולדרכו לגיטימציה כעוד ’זרם‘ ביהדות.

באמריקה, לעומת זאת, המצב שונה.

ודווקא ביום כזה בו בני נוער ממוצעים נוהגים ‘להעביר את הצום’ באחת משלוש הדרכים הבאות: לישון, לטחון סרטים ולתכנן את סעודת השחיתות של סוף הצום, הם בחרו לעשות את זה אחרת.

לקבע את עצמך עם ציור אחד, יפה ככל שיהיה, זה בעצם סוג של ‘עבודה זרה’.

זה להפוך את עצמך לפסל סטטי, בעוד שאדם חייב להיות דינאמי.

עליו לשאול את עצמו בכל יום הולדת ואולי בעצם בכל יום:

האם אני לא דומה מידי לאיך שהייתי אתמול?

האם לא התאהבתי באזור הנוחות שלי והתמכרתי להרגלים הישנים?

נתקלתי פעם בספר שהתמקד דווקא בפתקים קצרים שהרבי כתב לאנשים. פתחתי אותו באופן אקראי והופתעתי לקרוא את התשובה:

״תחליט לבד. לא כל דבר אתה צריך לשאול אותי״.