בין אדם לחבירו

ילדים ללא רחמים

הסרטון הבא נעשה בעקבות מקרה שהתרחש בארץ – נער שחבריו לכיתה הציקו לו והשפילו אותו בפייסבוק שם קץ לחייו. למרבה הצער התופעה של חרמות, פגיעות וקבוצות שנאה בפייסבוק וברשת בכלל נפוצה מאוד. האשליה שיש כאילו הרשת היא עולם לא אמיתי וממילא אין משמעות לכל מה שקורה שם.
באמת זה כך? האם כשפוגעים דרך האינטרנט זה כבר לא כואב? (או שאולי בדיוק להפך ובגלל שזה בתפוצה כה גדולה הנזק רק גדול יותר).
מה גורם לאנשים להעלות כל דבר לפייסבוק ואפילו דברים פרטיים מאוד? מה אפשר לעשות כדי לעצור את המבול הזה?
הסרט הזה פותח שאלות רבות שראויות לדיון ומחשבה (זהירות, הוא קצת בוטה. מתאים לצפיה לילדים מכיתה ז´ ומעלה לפחות, תוך דיון חינוכי אחריו. סגנון הלבוש בסרטון כמקובל בחברה היום, כך שאולי יתאים יותר לצפיה לבנות מסיבות של צניעות)

עולים חדשים – סטיגמות

הסרטון ההיתולי הבא מתאר את גלי העליה השונים שבאים לארץ וכל אחד מתבסס ומרגיש בעל הבית ואז מתייחס בצורה קצת פחות סימפטית על העולים החדשים שבאים, כאילו הוא – היה כאן מאז ומעולם…
מה אפשר ללמוד מהקטע הזה? האם אנחנו פוגשים אותו לפעמים בחיים שלנו?
מה היתרון ומה החיסרון בלהרגיש בעל הבית? מה היתרון ומה החיסרון בלהרגיש אורח?

שניים על גשר

סרטון חמוד ומעורר מחשבה שיכול ללמד אותנו הרבה על התנגשות בין אינטרסים ורצונות. זה קורה בבית, בסניף, בעבודה ובכל מקום בו יש אנשים. בקלות אפשר לגלוש לכעסים, מריבות, נקמנות ופגיעה הדדית. בסופו של דבר שני הצדדים מפסידים מזה. האפשרות השניה היא להיות מוכנים לשוחח, להקשיב, להגיע להסכמות, להתפשר. הניסיון מלמד ששני הצדדים מרוויחים יותר בדרך הזו.
ומה הדרך בה אתם בוחרים?

כולנו עבדים כאילו

“למה?” התערב איתי והניח יד ‘מחבקת’ על אבריימי “בוא אני אסביר לך למה. אתה מבין? שאני ומנחם שכבנו במארבים בלבנון ואחר כך במילואים ב’עמוד ענן’ אתה בטח שכבת בערבים בישיבה שלך ושתית עוד כוס תה עם נענע בדרך לעוד לימוד גמרא או ווט אבר” זה למה”