סרטון מרגש ומעורר השראה על נתינה פשוטה, צנועה ויפה. בלי שאף אחד רואה, בלי לקבל פרס או פרסום. איך אפשר להפוך את העולם דרך הדברים הכי קטנים…
עד כמה אנחנו שמים לב לכל מיני אנשים ´שקופים´ שנמצאים לצידנו? כמה אנחנו מכבדים או בכלל מתייחסים לאדם שנראה לנו במעמד נמוך משלנו? הסרטון הבא נותן הסתכלות מפתיעה על העניין
אנו מאמינים שאין תפילה שחוזרת ריקם. העיקרון הזה נכון לא רק לגבי תפילה אלא לגבי כל מעשה טוב שאדם עושה. הסרטון המרגש הזה ממחיש איך מעשה טוב משפיע ומכה גלים גם שנים אחרי שנעשה
חברים אמורים לעזור זה לזה ולהגן אחד על השני. כמה רחוק צריך ללכת עם הכלל הזה? ומה כאשר זה כרוך בסכנה? האם צריך “להלשין” על החבר?
ניסוי חברתי שנערך בחו”ל גילה תופעה מעניינת. ילדה בת שש עומדת לבד ברחוב, נראית כאילו היא זקוקה לעזרה. האם אנשים ייגשו אליה? מסתבר שזה תלוי באופן שבו היא לבושה.
מה לדעתכם משמעויות המחקר הזה? האם בישראל זה היה נראה אחרת?
כיצד יגיב אדם למראה הומלס שהתנחל לו בפתח החנות שלו? הוא מתייחס אליו כמטרד מעצבן ומעיק. לקח לו זמן לגלות שיש עוד כמה דברים שהוא לא יודע… סרטון מעורר מחשבה על הצורך לדון לכף זכות ועל כך שאנו רואים רק נתח זעיר מן התמונה השלימה
מה יעשה ילד שקיבל ליום הולדת כלב ומגלה שיש בו מום אחד קטן? ומה אם מתברר שלו עצמו יש את אותה הבעיה? סרטון מעורר מחשבה על האופן שבו אנחנו מסתכלים על החסרונות אצל אחרים לעומת אלו של עצמנו
רבים יודעים לבקר, לשלול ולהתלונן על מה שחסר ולהתמקד בשלילה. החוכמה היא לדעת למצוא את נקודות האור שבתוך החושך. את הרקפות היפות שצומחות בין הסלעים.
אריאל הרוויץ בשיר מקסים ומעורר מחשבה.
ומה איתנו? האם אנו שייכים לסוג הראשון? או אולי אנחנו מסוגלים להתבונן בטוב ולזהות את הרקפות?
לפעמים יש אשליה כאילו העולם הוירטואלי אינו אמיתי, ודברים שנעשה שם אינם באמת פוגעים ומזיקים. האמת הפוכה לגמרי. התפוצה העצומה של כל דבר שמעלים לרשת והקלות של ההסתתרות מאחורי מעטה האנונימיות הם מאוד קטלניים. הסרטון הבא ממחיש את הדברים…
“אני אומר לך, המדינה הזו כ-ו-ל-ה שחיתות אחת גדולה. כולם תחמנים, כולם גנבים, כולם עובדים עליך בעיניים. לך תסמוך על אנשים היום…”. מחקר חברתי מרתק ומפתיע גורם למחשבה מחודשת על כל מיני דברים שרגילים לומר על עם ישראל…