אמונה

עבר פחות מחודש מאז שהחל החופש הגדול, אולם נדמה שדווקא בו הספיקו התלמידים במדינת ישראל ללמוד כמה מן השיעורים הטובים ביותר שקיבלו בשנים האחרונות. מדוע?

אייל, נפתלי וגיל-עד יקרים. קיווינו שזה ייגמר אחרת. התפללנו לזכות לראות את החיוך המתוק, העיניים הצוחקות, רעמת התלתלים השובבה ולאמץ אתכם בחום אל ליבנו. תכננו

https://www.youtube.com/watch?v=2Dbqw9L8vAA

תמצאו אותם באינטרנט ותקראו עליהם בעיתונים. הם מוציאים ספרים, עורכים סדנאות ומציעים מפגשי יעוץ אישיים. את סימן השאלה הגדול ביותר שמלווה אדם בחייו – 'מה

הוא ניגש אלי בסוף השיחה וביקש ללוות אותי כדי לשאול שאלה. יצאנו יחד אל האוויר הפתוח וקרני שמש אביבית נעימה קיבלו את פנינו. תוך כדי

"שלום. קוראים לי תמר (שם בדוי) ואני לומדת בכיתה יא'. בסוף השבוע האחרון יצאנו לסמינריון של גשר (מפגש של נוער דתי וחילוני) מטעם האולפנה. אני

אין ספק שלו נזדמנה אמבה (היצור הכי נחות בשרשרת המזון בעלת אינטליגנציה נמוכה בכמה נקודות מפקק אמבטיה) בשבועיים האחרונים למדינת ישראל, גם היא הייתה מתוודעת

ונקודה נוספת למחשבה – האם אפשר ללמוד מכאן משהו על הצייר האומן שיושב בשמים ומצייר את ציור חיינו, כשלפעמים יש חלקים שנראים לנו מוזרים, לא

  אני מרגישה שיש איזה סתירה פנימית. מצד אחד אומרים שמבחינה נפשית,חשוב להגיע למצב של השלמה עם המוות,להשלים עם זה שאמא\סבתא\דודה לא נמצאת פה יותר,זהו,היא