"אמא, יש משהו שאני חייב לספר לך…"

אמא… את ישנה? אני לא מצליח להירדם .

יש לי משהו בלב שאני חייב לספר לך, רק תבטיחי לי שלא תכעסי .

זוכרת שאמרתי לך שלכולם בכיתה כבר יש סמארטפון?

אז זה לא נכון. רק לנתנאל, איתי ורועי היה. והם כל הזמן סיפרו כמה זה כיף. ואני קינאתי בהם נורא ולא רציתי להרגיש לא בעניינים.

וגם היה לי משעמם בצהריים כי את ואבא הייתם כל הזמן בשיחות עבודה ולא היה לכם זמן אלי.

אז שיגעתי אתכם עד שנתתם לי אותו – את הטלפון הישן של אבא, ליום ההולדת השבע שלי.

וואי, כל כך שמחתי.

אני זוכר שאבא ניסה להתקין את האפליקציה ההיא שחוסמת אתרים , נו, 'פמילי נינק'. אבל היא עשתה לו בעיות עם הסיסמא והוא התעצבן ואמר "טוב, נו, נוותר על זה עכשיו, רק תבטיח לי שאתה לא נכנס לדברים רעים".

והבטחתי לו, אמא. ובאמת שהתכוונתי.

אבל המסך הזה, הוא מושך את האצבע מעצמו. נכנסתי ליוטיוב שורטס, והסרטונים שם רצים בעצמם, בלי שאני בכלל צריך ללחוץ. ופתאום קפץ לי סרטון של אנשים שמרביצים עם סכינים, ויש מלא דם, והם צורחים.

נבהלתי נורא, אבל לא הצלחתי להזיז את העיניים .

ואז הגיעו בנות שרוקדות כמעט בלי בגדים, עושות תנועות מוזרות.

הרגשתי מגעיל בבטן, כאילו אכלתי משהו מקולקל – אבל היד שלי פשוט המשיכה להעביר לבד.

והיה גם אתגר בטיקטוק שילדים חונקים את עצמם כדי לראות מי מחזיק מעמד יותר זמן ואמרו שמי שלא מנסה את זה הוא פחדן.

והכי מפחיד קרה לי שלשום. מישהו ברובלוקס התחיל לדבר איתי יפה, קרא לי "חמוד", ואמר שיש לו הפתעה בשבילי אם אעשה לו "טובה קטנה" – משהו שהוא ביקש שאשמור בסוד, אפילו מכם.

שמחתי נורא בהתחלה, כי אתם אף פעם לא מרשים לי לקנות דברים בכסף אמיתי במשחק. כמעט עשיתי מה שהוא ביקש, אמא. אבל פתאום הרגשתי איך הלב שלי דופק מהר וזה הרגיש לי רע בתוך הבטן. אז מחקתי את ההודעה.

הוא אמר שהוא חבר, אבל אני לא מבין למה חבר מבקש ממני לשמור סודות מכם.

אמא… בבוקר כעסת עלי כשעזבתי לך את היד ליד המעבר חצייה. אמרת שאסור לי לחצות לבד כי אני עוד קטן ומכונית יכולה לפגוע בי ושחייבים לחכות לגיל 9.

אז אמא, למה בתוך הטלפון נתתם לי ללכת לבד?