האשימו אותו בביטול תורה.
אמרו עליו שהוא מבזבז זמן יקר שאפשר היה להקדיש לעוד דף גמרא או סימן בשולחן ערוך.
טענו נגדו שהוא מכניס "חידושים" מיותרים לעולם הישיבות.
אבל רבי ישראל מסלנט לא נרתע. הוא הבין משהו שאחרים סירבו לראות: שאפשר להיות למדן עצום, ועדיין להישאר עם מידות מקולקלות.
לפני 143 שנים, נפטר האיש שחולל את אחת המהפכות הכי דרמטיות בעם היהודי – תנועת המוסר.
הוא לא הסתפק בידע תיאורטי. הוא תבע עבודה ממוקדת לזיקוק המידות ורגישות מקסימאלית לזולת.
הוא היה נודד בין קהילות, דורש בפני אלפים, ובוכה. פשוט בוכה. עיניו היו זולגות דמעות כשתיאר את צערם של יתומים ואלמנות, עד שלא יכול היה להמשיך לדבר. השומעים שלו לא רק קיבלו מידע, הם הפכו אנשים אחרים.
********
הנה שלושה משפטים קצרים שלו שצריכים להדהד בכל מקום:
💔 "אנשים נזהרים מאוד לגבי מה שהם מכניסים לפה, הלוואי שהיו נזהרים כך לגבי מה שהם מוציאים מהפה. הם נזהרים לא לבלוע נמלה חיה, אבל מרשים לעצמם לבלוע אדם חי".
🌍 "אם מדברים בבית המדרש בקובנה לשון הרע – מחללים בפריז את השבת".
⚖️ "כשעומדת לפניך שאלה לבירור, שאל את עצמך: איך היית נוהג עכשיו, ברגעים של תפילת נעילה ביום כיפור?"
*******
וסיפור אחד על רגעיו האחרונים:
הוא שכב על ערש דווי, חולה ותשוש. לצידו היה יהודי פשוט שנועד לעזור לו בעת הצורך. השעה היתה מאוחרת מאד ורבי ישראל, בכוחותיו האחרונים, התחיל לשוחח עם האיש על פחדים מרוחות ושדים. "אין לך מה לדאוג", הרגיע אותו, "זו מצווה גדולה לשמור על נפטר, ומי שעוסק במצווה לא יאונה לו רע".
כעבור שעות ספורות רבי ישראל השיב את נשמתו לבורא. אותו יהודי נאלץ להישאר לצידו לבד עד הבוקר, לבדו.
רק אז התברר: גם כשהיה רגל אחת בעולם הבא, הדבר היחיד שהעסיק את רבי ישראל היה – איך להרגיע את החשש של היהודי הפשוט שיושב לידו.
כשאנחנו מציינים את פטירתו, נזכור את המשפט שלו: "כל זמן שהנר דולק 🕯️- אפשר לתקן". כל עוד הנשמה בקרבנו אסור לנו להפסיק להניע את הכנפיים ולמלא את הלב שלנו בעוד אהבה, רגישות וחמלה.
********
* חדש! רוצים עוד תוכן שידבר אליכם? 📱
נתיב, הבוט החדש שלנו, ייקח אתכם בדיוק לאן שצריך 🎯
