הלילה שבין חמישי לשישי. ה-NBA, ליגת הכדורסל הטובה בעולם. הלייקרס נגד טורונטו.
שלוש שניות לסיום והתוצאה היא תיקו: 120-120.
הכדור אצל לברון ג'יימס – אגדה חיה של כדורסל, שמחזיק גם בשיא עולמי: 1,297 משחקים רצופים שבהם קלע לפחות 10 נקודות. 19 שנה בעקביות מטורפת ללא החמצה אחת.
אבל הלילה? יש לו רק 8 נקודות.
וכאן בא הרגע הגורלי:
לברון יכול לזרוק בעצמו. אם הוא קולע – הוא מציל את השיא ומנצח את המשחק. שתי ציפורים במכה אחת. מושלם.
הבעיה: יש עליו שמירה.
ובזווית העין הוא מזהה שחקן פנוי בפינה.
יש לו שבריר שניה כדי להחליט…
לברון בוחר למסור.
השחקן קולע לשלוש.
הקבוצה מנצחת.
השיא המדהים נקטע.
*****************************
ועכשיו בואו נדבר על החיים שלנו.
כמה פעמים אנחנו עומדים בדיוק באותו צומת?
לעשות את מה שטוב לי, או את מה שטוב לכולנו?
השיא שלי או הניצחון של הקבוצה?
באותו יום שחור, 7.10, אלפי יהודים קיבלו החלטה. הם לא סתם קטעו רצף ספורטיבי – הם סיכנו את החיים. הם עזבו הכול ורצו להציל אחים שמעולם לא פגשו. כי כשעם ישראל בצרה – אין שאלות.
כי זה מי שאנחנו, היהודים. עם שכבר אלפי שנים מתרגל את המיומנות הזו:
גם כשאתה בריא ומרגיש מעולה – אתה מבקש בתפילת שמונה עשרה "רפאנו ה' ונרפא" – כי בתי החולים מלאים, והמחלקות האונקולוגיות גדושות בחולים.
בחורף אתה מבקש "ותן טל ומטר לברכה" גם אם אתה לא סובל גשם – כי הכנרת חסרה, השדות צמאים, ועם ישראל צריך מים.
הרב קוק ניסח את זה בצורה מדהימה:
הגרעין הפנימי של נשמת עם ישראל הוא הרצון להיות טוב לכל, בלי הגבלות – לא בכמות המוטבים ולא באיכות הטוב.
לחיות בעולם שבו אנשים לא מרוכזים רק בעצמנו, אלא באחרים – זה עולם אחר לגמרי.
זה עולם שכולו טוב. גם כאן, בעולם הזה.
אז מה אתם אומרים?
איזה טוב אתם הולכים לעשות היום?
