1."רק עדכון קטן…"
בואו ונודה בזה: אנחנו מכורים. הרצון העז "לדעת מה קורה" פועל עלינו כמו כישוף ממגנט. עוד פוש, עוד ריענון, עוד עיתונאי שטוען שיש לו "פרטים חדשים". רובנו לא מכורים לסוכר – אבל חדשות? אנחנו צורכים כמו חמצן.
מה בדיוק אנחנו מחפשים שם? לרוב זו לא אינפורמציה חיונית, אלא יותר תחושה של שליטה. האשליה שאם רק נדע עוד פרט – נהיה בטוחים יותר.
וכמובן שזה גם מתגמל: הסיפוק להיות הראשון שמעדכן, לשלוף פרט שאחרים פספסו, לשדר "אני בעניינים". זו זריקת אגו רגעית שמעניקה תחושת כוח, שייכות וחשיבות.
2. האיכפתיות שהופכת למלכודת
חשוב לומר: בבסיס הדחף הזה לצרוך חדשות יש משהו יפהפה – אכפת לנו. אנחנו שייכים לעם שלא יכול להישאר אדיש כשאחיו במצוקה, ולכן חשוב לנו לדעת מה קורה במדינת ישראל, ובפרט בעיתות מלחמה. זו נקודת אור אדירה, ולא היינו רוצים להחליף אותה באדישות קרה.
אבל כאן בדיוק טמונה המלכודת. כשהאכפתיות מאבדת מידה, אנחנו נסחפים למערבולת. צוללים לעוד פרשנות, גוללים לעוד סרטון, ובינתיים – החיים האמיתיים מתרחשים מאחורי גבנו, בזמן שהעיניים שלנו נעוצות במסך.
3. כמה זה עולה לנו?
המחיר הראשון שאנו משלמים הוא בזמן. קוראים לו "הגנב השקט", והמספרים שהוא גוזל מאיתנו אכזריים: שעה ביום של צריכת חדשות – ממוצע לאדם בשגרה – מצטברת לכדי (תחזיקו חזק!) 4 שנים שלמות מהחיים!
עצרו רגע. מה הייתם עושים עם עוד א-ר-ב-ע שנים? תואר אקדמי נוסף? ספר שהייתם כותבים? ש"ס שהייתם מסיימים? או פשוט יותר זמן איכות עם הילדים, יותר שעות שינה, יותר רגעים של שקט אמיתי עם עצמכם?
ושכחתי לומר: המספרים הנ"ל הם בזמני שיגרה. בעתות מלחמה המספרים מכפילים ומשלשים את עצמם ומגיעים לכדי 2-3 שעות ביום ואף יותר.
4. כך פועל עלינו האלגוריתם
בואו לא נהיה תמימים. בצד השני של המסך לא יושב עורך אכפתי, אלא מכונה קרה ומתוחכמת. אתרי החדשות והרשתות החברתיות מפעילות אלגוריתם שמתמחה בדבר אחד – לקחת אותנו רק לדקה ולשחרר אחרי שעה. הוא 'לומד אותנו', מזהה בדיוק מה מעניין אותנו, מה מפחיד אותנו, מה מכעיס אותנו – ומגיש לנו עוד ועוד מאותה מנה העיקר להחזיק אותנו עוד קצת זמן מול המסך.
5. במה מאכילים אותנו?
בואו ננתץ עוד מיתוס: רוב ה"חדשות" הן לא מידע טהור, אלא ג'אנק פוד למוח. תערובת של ספקולציות, דעות אישיות ופרשנויות במסווה של דיווח.
ועוד תופעה הזויה: בכל ליל בחירות גופי התקשורת שורפים מיליונים על חשבון משלם המיסים לטובת העמדת ה'מדגם' שמספק חומר לברברת טרחנית למשך כמה שעות, כשפעמים רבות כבר במהלך הלילה מגיעות תוצאות האמת שמגלות שהתחזיות הבטוחות של הערב התגלו כשגויות לחלוטין עם אור הבוקר…
מה זה עושה לנו בפנים?
הזמן שנגנב הוא רק ההתחלה. המחיר האמיתי נגבה מהנפש. מחקרים מוכיחים שוב ושוב: צריכת חדשות מופרזת שוחקת את הנפש וגורמת לעלייה דרמטית בחרדה, במתח ובדיכאון. אנחנו חיים ברעש תמידי של "מה יקרה", והפחד מלפספס הופך אותנו למכורים למידע שרובו לא רלוונטי, ובסופו של דבר גורם לנו להרגיש פחות בטוחים, יותר מנותקים ובעיקר עיוורים לרגעים הפשוטים של אושר שעדיין מתרחשים סביבנו, ממש עכשיו.
הבשורה: יש דרך החוצה!
אפשר להחזיר את השליטה לידיים שלנו, חברים, וזה פשוט יותר ממה שנדמה.
הנה תוכנית הפעולה:
א. קבעו "חלונות חדשות" – זמנים ברורים להתעדכנות בחדשות במקום לפתוח את האפליקציה בכל שניה פנויה.
ב. עובדות, לא רעש:צרכו רק עדכונים יבשים על מה קרה,והתעלמו במודע מטורי פרשנות וספקולציות על מה אולי יקרה.
ג. מבחן ה-5-5: לפני שאתם צוללים לכתבה, שאלו: "האם זה יהיה רלוונטי בעוד 5 שנים?" אם לא, אל תקדישו לזה יותר מ-5 שניות.
ד. קצר וקולע!במקום לשתות מהצינור של מכבי האש, קחו כוס מים צלולים. מיזם מצוין שעושה זאת הוא "תמצית החדשות"בקבוצות ווטסאפ, שנותן 3 פעמים ביום סקירה מדויקת וחדה, בדיוק מה שצריך לדעת מבלי לשרוף שעות על גלילה מיותרת.
ה. הילדים שלנו: כלל ברזל -צריכת חדשות של ילדים חייבת להיות רק דרך ההורים. לא מהטלוויזיה ובטח שלא מהאינטרנט. אנחנו ההורים מסננים ומתווכים להם בהתאם לגילם ואופיים מה שחשוב שידעו.
ו. מה מגלה השבת?
מי ששומר שבת זוכה לחוויה קסומה: 25 שעות של נווה מדבר נטול עדכונים, רטטים וציוצים. ולא תאמינו מה מתברר? העולם – לא מתמוטט. להפך – אנחנו יוצאים מהשבת רגועים ומאוזנים יותר. פעם בשבוע אנו מקבלים את ההוכחה שאפשר וצריך אחרת. ובתוך השקט הזה, קורה קסם. אנחנו פתאום שומעים את המחשבות של עצמנו, מדברים באמת אחד עם השני וזוכרים איך נראים החיים בלי פילטר של מסך.
כי בסופו של דבר, החיים האמיתיים לא משודרים בטלוויזיה ולא נגללים בפיד. הם מתרחשים במגע יד, במבט אוהב, בצחוק מתגלגל – בכל הרגעים היקרים האלה שאנחנו מקריבים על מזבח ה"מה חדש?"
לכן, בפעם הבאה שהאצבע נשלחת לרענן, זכרו שזו לא סתם גלילה. זו בחירה. הבחירה בין להיות צופה מודאג בתיאטרון של העולם, לבין להיות השחקן הראשי בדרמה המופלאה של חייכם.
החדשות תמיד יחכו. החיים שלכם – לא.
הבמה היא כולה שלכם. אל תפספסו את ההצגה.
