עשרה דברים שלא ידעתם על שמירת נגיעה

זו טעות נפוצה: לא מדובר במנהג יפה או אופציה למעוניינים. שמירת נגיעה היא חובה מהתורה, בדיוק כמו שמירת שבת או שמירת כשרות. זו דעת הרמב”ם וכך נפסק בשולחן ערוך.

המקור לכך הוא הפסוק “לא תקרבו לגלות ערווה” (ויקרא יח,ו) שמלמד שלא רק ‘גילוי ערווה’ ממש אסור, אלא כל מה שמקרב אליו, ובכלל זה נגיעה המבטאת יחס אישי וקרבה.

ואם אני בטוח במאה אחוז שמעבר לנגיעה קטנה לא יקרה בינינו כלום?

א. לעיתים די בגפרור קטן להצית אש גדולה שגם אלף דליים לא יצליחו לכבות. וסמוך על חז”ל שידעו על מה הם מדברים כשקבעו: “אין אפוטרופוס לעריות”. בין המינים יש כזו עוצמה של משיכה ויצרים, שלאף אחד אין תעודת ביטוח שכלום לא יקרה.

ב. זה לא משנה. גם אם אליהו הנביא בכבודו ובעצמו היה מודיע שלא יקרה פה שום דבר נוסף, הנגיעה עצמה אסורה. ממש כמו שלאכול חזיר אינו אסור רק מחשש שתאכל בעקבות זאת גם שרימפס ולובסטרים, אלא היא אסורה בפני עצמה.

מגע ‘טכני’, רפואי או טיפולי, מותר, גם במקום שאין פיקוח נפש. ולכן אם אין בזמינות נוחה מישהו מאותו המין – מותר לאישה להיבדק אצל רופא ולגבר לעזור לאישה שנפלה ברחוב לקום.

לגבי לחיצת יד נימוסית – נחלקו הפוסקים. יש שהחמירו בכך ואסרו בכל מצב, ולעומתם יש הסוברים שכאשר השני כבר הושיט יד ואם לא תחזיר לו הוא עלול להיפגע – מותר להשיב יד ללחיצה נימוסית קצרה.

כך נהגו הרב אונטרמן והרב נסים שכיהנו כרבנים ראשיים שבמקרים מסוימים השיבו יד לאישה. לעומתם הרב עובדיה יוסף בעת שקיבל את פרס ישראל וראש הממשלה גולדה מאיר הושיטה לו יד, הוא החווה לה בידו לשלום אבל לא לחץ יד. כך גם מספרים על הרב מרדכי אליהו כשביקר באנגליה והוד מלכותה, המלכה אליזבת, הושיטה לו את ידה.

לפני כשנה וחצי ביקר בארץ נשיא ארה”ב והתעוררה סערה תקשורתית אחרי שידו המושטת נותרה תלויה באוויר והזמרת יובל דיין ייבשה אותו והסתפקה בקידה וחיוך. לאחר מכן הסבירה שהודיעה מראש לאנשי הצוות שלו שהיא שומרת נגיעה ומבקשת לכבד זאת ולא ללחוץ את ידו של הנשיא, אבל כנראה מישהו שם התבלבל.

למה לא בעצם? מה הלחץ, כולה נגיעה קטנה. לא הגזמנו?

ובכן, התשובה היא: לא. מנקודת מבט יהודית נגיעה אינה דבר ‘קטן’. יש לה כוח אדיר לחבר בין אנשים וליצור כימיה וקרבה ביניהם. זה מעולה כשמדובר באדם שיש לנו אליו קשר עמוק ומחויבות, וזה שלילי כשמפזרים ומבזבזים את הכוח הזה לכל עבר והופכים את הנגיעה לדבר זול וסתמי.

מעבר לכך – ההלכה מלמדת את הנוסחה הנכונה לבנייה של קשר.

זה מתחיל מבפנים. מחיבור של שני חצאים של נשמה אחת.

זה ממשיך ומתבטא בקשר נפשי, כימיה וחברות עמוקה שנרקמת ביניהם.

זה מקבל חותם כשהם כורתים ביניהם ברית של מחויבות.

ואז ורק אז מופיעה הקומה הבאה של החיבור הפיזי.

העולם המערבי שאיבד לגמרי את הגבולות בקשר בין המינים – הפך את הפירמידה הזו. הוא ממהר לדלג אל המגע הפיזי, לעיתים כבר בדייט הראשון, ואז מתפלא לגלות שהוא גם האחרון.

אלוקים ברא אותנו כך שהמגע הפיזי בין גבר לאישה מייצר חוויה חזקה של נעימות וקירבה, גם אם אין לה כיסוי במציאות וכבני זוג ושותפים לחיים הם פשוט לא מתאימים. המגע עלול ליצור אשליה של חיבור בעוד שבפועל לקשר הזה אין עתיד.

לכן דווקא כשמדובר ברווקים/ות שרוצים לבדוק התאמה ביניהם חשוב במיוחד להתאזר בסבלנות ולבחון את הקשר בצורה ‘נקיה’ ומדויקת ולא לתת למגע לסנוור ולהטעות.

הרי אוטוטו הם עומדים להתחתן ולהפוך לבעל ואישה. יש ביניהם כבר קשר עמוק ומחויבות. להם כבר מותר לגעת?

ראשית, נזכיר שגם זוגות נשואים צריכים בזמן מסוים בכל חודש להיות ‘שומרי נגיעה’ ואדם שרוצה להיות נאמן לרצון ה’ צריך לדעת לפעמים להתאזר בסבלנות ולהתגבר.

בכל אופן, לגבי הזוג החמוד שהתארס התשובה היא לא. עד שהחתן לא ילחש באוזניה את מילות הקסם: “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”, עדיין חובה להימנע מלגעת זה בזו.

רק אחרי שריבון העולמים יוסיף את החותמת שלו ויקדש את ההתקשרות ביניהם, איסור נגיעה יהפוך ל’מצוות נגיעה’ והם יוכלו לבטא את האהבה שלהם בצורה מלאה בהתמזגות הרמונית של גוף ונשמה.