שאלה: איפה הקב”ה בכל התקופה הזאת? איך הוא נותן לנו לעבור תקופה כל כך קשה כאילו לא סבלנו מספיק לאורך הדורות?
מיכל
תשובה: שלום מיכל.
“כי לא ייטוש ה’ עמו ונחלתו לא יעזוב” (תהילים צד,יד). ריבון העולמים מעולם לא עזב את עמו ובמאה השנים האחרונות ראינו איך הוא מאיר אלינו את פניו. חזרנו לציון מכל קצוות תבל, ניצחנו את כל האויבים שקמו עלינו לכלותנו וזכינו בסייעתא דשמיא להקים כאן מדינה מדהימה.
אבל חז”ל כבר לימדו אותנו שבדרך לגאולה יש עליות וירידות ו”ארץ ישראל נקנית בייסורים” (ברכות ה,א).
נדמה לי שהשאלה המרכזית שנכון לשאול את עצמנו אחרי האסון הגדול, היא לא איפה האחריות של הקב”ה על מה שקרה, אלא איפה האחריות שלנו. איך קרה שהרשינו לנחש צפע חמאסי לגדול לנו בחצר האחורית? איך השלינו את עצמנו שהאויב שלנו ‘מורתע’ והתעלמנו מכל הסימנים שטומנים לנו מלכודת? איך הרשינו לעצמנו לריב במשך שנה אחד עם השני עד כדי דיבורים על “מלחמת אחים” ח”ו, ולא קלטנו שבשביל האויב שלנו לא משנה בכלל האם אתה תומך או מתנגד לרפורמה, האם אתה ימני או שמאלני, מתנחל או חרדי? אתה יהודי, נקודה.
בתום המלחמה ואחרי שנזכה בע”ה בנצחון גדול, נצטרך לעשות חשבון נפש על החלק שלנו בכל מה שקרה. לנהל את החשבונות של ריבון העולמים? זה כבר גדול עלינו בכמה מידות.
מה שכן כבר עכשיו אפשר לראות את הטוב שהתגלה דווקא בזכות המלחמה: את האחדות שהתחבאה לה מתחת לפני השטח וצצה פתאום, את מסירות הנפש, הגבורה, האומץ, הערבות ההדדית, האמונה, וכל הדברים הטובים שיש בעם ישראל ושבזכותם הוא ינצח גם הפעם. גברנו כבר על פרעה, המן והיטלר. גם הרשעים של הדור שלנו בע”ה יצטרפו אליהם בקרוב.
