שאלה: היי הרב. קוראים לי אריאל ואני בן 15. תמיד הייתי בחור ישר. גם כשחברים שלי העתיקו במבחנים, אני הקפדתי תמיד להיות אמיתי ולא לרמות. אלא שלאחרונה נכנסתי להדרכה וגיליתי שהדבר שהכי משפיע על חניכים זה סיפורים. הם מקשיבים מרותקים ועל הדרך קולטים את המסר שאני רוצה להעביר להם. יש רק בעיה אחת: הם תמיד שואלים אותי בסוף: “זה קרה באמת?”, ואני יודע שאם אגלה שהמצאתי את הסיפור, כל המסר פשוט ילך לפח. הם יגידו: “אההה, סתם סיפור”. האם למען מטרה טובה של לחנך אותם מותר לי לשקר להם ולומר שהסיפור אמיתי?
תשובה: אריאל היקר.
אשריך שאתה הולך בדרכו של הקב”ה ש”חותמו אמת” (גמ’ שבת נה,ב) ומתאמץ להיות ישר וכנה תמיד. ובכל זאת צריך לזכור שישנם עוד ערכים חשובים בעולם ולפעמים הם מתנגשים עם האמת. במקרה כזה אין ברירה אלא להכריע ביניהם.
דוגמא מהחיים: אחותך שואלת מה דעתך על הבגד החדש שקנתה. לדעתך הוא נראה זוועה ופשוט לא מתאים לה. אבל היא כבר שילמה ולבשה אותו ומצפה למחמאה מפרגנת. האם תגיד לה ‘דוגרי’ בפרצוף מה אתה חושב או שתמצא ניסוח יצירתי שייתן לה הרגשה טובה?
חז”ל מגלים דבר מדהים: אפילו הקב”ה שינה מן האמת. כשבאו המלאכים לבשר לאברהם ושרה שעומד להיוולד להם ילד שרה פרצה בצחוק: “איך ייתכן שנזכה לילד כשבעלי כה זקן?”. ה’ פנה לאברהם ושאל: “למה זה צחקה שרה לאמור האף אומנם אלד ואני זקנתי?” (בראשית יח,יג). שים לב שהוא הציג את הדברים כאילו שרה תלתה את העניין בזקנה שלה ולא בשל בעלה.
העיקרון שנלמד מכאן הוא שכאשר האמת מתנגשת בערכים חשובים כמו שלום בית (יבמות סה,ב) צניעות ועוד (בבא מציעא כג,ב) היא עשויה להידחות מפניהם. לכן, כדי שאדם לא ייפגע או כדי להימנע מלומר לשון הרע, למשל, ההלכה קובעת שמותר לשנות מן האמת.
מכאן גם התשובה לשאלתך: כאשר יש ערך חינוכי בסיפור לחניכים, ואם תגלה להם שהוא מומצא הכול ירד לטמיון – מותר לך לומר שזה סיפור אמיתי. כך גם עשה נתן הנביא שסיפר לדוד על כבשת הרש שנלקחה על ידי העשיר (שמואל ב,יב) בתור מקרה מהחיים שעל המלך לחרוץ את דינו.
יחד עם זאת, אריאל, תיזהר לא להשתמש בשיטה הזו יותר מידי פעמים כדי לא להתרגל בעצמך וגם לא להרגיל את חניכיך להישען על סיפורים דמיוניים בתור האמת. בהצלחה!
