אם היינו מעמידים את החגים בשורה ומדרגים אותם מהפחות פופולארי ועד לַאֲהוּב ביותר – אין ספק שחנוכה היה לוקח ובגדול.
למה?
- שלא כמו פסח שבדרך אליו צריך לצלוח חודש מתיש של נקיונות וקרצופים, חנוכה פשוט נוקש בדלת בהפתעה: “היי, אני כאן”.
- שלא כמו שבועות (יום אחד) וראש השנה (יומיים) שבקושי התחילו וכבר הם נגמרים, חנוכה מביא איתו במזוודה לא פחות משמונה ימים (!) מפנקים.
- שלא כמו סוכות בו צריך לסחוב קרשים ולקחת מהר פטיש ומסמר, בחנוכה צריך פשוט להדליק נרות.
- ואולי הכי חשוב – לא טוחנים מצות ולא בולסים מרור, רק מתענגים על לביבות רכות וסופגניות וריחניות. תגידו אתם, יש חג יותר מוצלח מזה?
א-ב-ל
אם מוכנים להביט קצת מעבר לאריזת הצלופן הססגונית, חנוכה הוא חג מטלטל שאמור לגרום להרבה אנשים לזוע בחוסר נוחות במקומם ולעשות חשבון נפש נוקב.
למה?
ראשית, כי הוא חג מאד ‘דתי’.
מתיתיהו ובניו לא נלחמו בו על קיומם (כמו בפורים) או על חירותם (כמו בפסח), שהם עניינים אוניברסאליים. המכבים נאבקו על זהותם היהודית והדתית. על הזכות להיות נאמנים למורשת אבותם ולהמשיך את מסורת הדורות של עם ישראל.
ולכן, כל מי שנלחם היום בשילוב מורשת יהודית בבתי הספר ומכנה זאת בסלידה ‘הדתה’, כל מי שלא נמנע מלבקר בסניפי ‘טיב טעם’ או לזלול צ’יזבורגר במקדולנדס, שיחשוב טוב האם בימים ההם הוא היה בצד של מתיתיהו או בצד של המתיוונים.
כל מי שמגנה את ‘הקיצוניים המשיחיים שמתעקשים לעלות להר הבית ולהבעיר את המזרח התיכון’, שיחשוב לזכר מה בדיוק הוא מדליק נרות בחג הזה, אם לא לזכר טיהור המקדש והדלקת המנורה בתוכו.
ומן העבר השני –
כל מי שחושב שלשבת באוהלה של תורה פוטר אותו משירות בצבא ובונה על כך שהקב”ה יילחם בשבילו,
שיחשוב טוב למה הוא מתכוון באומרו בתפילת על הניסים “על המלחמות”.
האם גדודי מלאכים נלחמו בשביל יהודה המכבי (או דוד המלך או יהושע בן נון) והוא ישב בכולל והגה בתורה?
או שהוא גייס את כל הכוחות כדי לאחוז בחרב ולהילחם ביוונים מתוך אמונה שריבון העולמים מצפה מאיתנו לעשות השתדלות ארצית שעליה תחול ברכת שמים?
קל להתמקד בהדלקה סתמית של נרות צבעוניים תוך זלילה של עוד סופגניה עם ריבת חלב, אבל לחנוכה יש מסר עמוק הרבה יותר להגיד לנו.
חנוכה הוא החג שמספר לנו מי אנחנו, במה אנחנו מאמינים ועל מה עם ישראל היה מוכן להילחם ואף למסור את חייו.
האם אנחנו באמת מקשיבים למה שיש לנרות לומר לנו?
