1. אליעזר פרלמן נולד ברוסיה למשפחה חרדית-חסידית. הוא למד בחיידר ובגיל שלוש עשרה נשלח לישיבה. בהמשך נשבה בקסמה של ההשכלה והפך לחילוני.
הוא נראה צנום, חיוור וחולני ורוב חייו התמודד עם מחלת השחפת שממנה גם נפטר.
2. במהלך לימודיו גילה אצל ראש הישיבה שלו ספר דקדוק של השפה העברית והחל להתעניין בה. הוא נחשף לתרגומים לעברית שיצרו סופרי ההשכלה לספרים לועזיים, ובראשו נזרע הרעיון של תחיית העברית כשפת ספרות חדשה.
3. בגיל 21 פרסם מאמר פוליטי ראשון ובו טען שתקומת עם ישראל תהיה בארץ ישראל ובשפה העברית, משום ש”אין לאום ללא שפה משותפת”. על מאמר זה חתם לראשונה בשם העט ‘בן יהודה’.
4. אליעזר הצעיר התיידד עם יהודי אמיד בשם שלמה יונאס. הוא שהה רבות בביתו ולמד רוסית בעזרת בתו של יונאס, דבורה. בהמשך בהיותו בצרפת כתב ליונאס ובתו שרצונו להתיישב בארץ ישראל והציע לדבורה להינשא לו. היא נענתה בחיוב והם הפליגו למצרים, שם התחתנו ומשם פנו לארץ ישראל.
5. בן יהודה התיישב בירושלים והחל לקדם את חזונו. הוא ייסד את ועד הלשון העברית (המוכר כיום כ’אקדמיה ללשון העברית’) ואת העיתונים ‘מבשרת ציון’ ו’הצבי’ וגם עיתון לילדים בשם ‘עולם קטן’ (נשמע מוכר?). הוא חיבר את חמשת כרכי המילון העברי הראשון, ולשם כך חידש את המילה העברית הראשונה שלו: מילון.
6. בארץ התעוררה “מלחמת השפות”. הוקם הטכניון ועלתה דרישה ששפת ההוראה בו תהיה גרמנית. הוויכוח התרחב לשאר מערכת החינוך בארץ. היו גם רבנים שהתנגדו לפועלו של בן יהודה וטענו שהעברית היא שפת הקודש שאין לעסוק בה בענייני חולין.
זה לקח זמן אבל בסופו של דבר דרכו של בן יהודה גברה והעברית נצחה.
בשנת 1919 הוא הצליח לשכנע את הנציב העליון הבריטי, הרברט סמואל, להכריז על העברית כאחת משלוש השפות הרשמיות של המנדט הבריטי בארץ.
7. לבן יהודה נולדו חמישה ילדים מאשתו הראשונה דבורה, ולאחר פטירתה באה אחותה, חמדה, לסייע לו בגידול הילדים. הוא נשא אותה לאישה ונולדו להם עוד שישה ילדים. חמישה מילדיו נפטרו עוד בחייו.
בנו הבכור איתמר כונה “הילד העברי הראשון” משום שהיה הראשון שגדל על העברית כשפת אם. לצורך גידולו יצר אביו כמה מילים חדשות, ביניהן: בובה, גלידה ואופניים. הוא אסר על הילד לצאת מהבית ולהתרועע עם בני גילו כדי שלא ישמע שפות אחרות ואף שלח אותו לבית הספר לבנות, אוולינה דה רוטשילד, היות שהיה בית הספר היחיד שלימד בעברית.
עד גיל 3 איתמר לא הוציא מילה מפיו והיו שטענו כלפי אליעזר שזה פשוט לא עובד. אי אפשר לגדל ילד לדבר רק עברית. פעם אחת כשנכנס בן יהודה לבית גילה שאשתו שרה לילד שיר ערש ברוסית והתפרץ עליה בכעס. באותו רגע הילד לראשונה פתח את פיו ואמר: “אבא”. איתמר גדל להיות עיתונאי ופעיל ציוני.
8. מספר המילים שחידש בן-יהודה אינו עולה על 300, ובהן נכללות: מדרכה, מברשת, רכבת, הצהרה, זהות, חביתה, חידק, מגהץ, ממחטה, משטרה, משקפת, משרד, פצצה ותצפית.
בין המילים שהציע ולא נקלטו: בדורה (עגבניה), עמונות (דמוקרטיה), מדלק (גפרור) ומכושית (פסנתר).
9. בן יהודה עורר את חמת אנשי היישוב האשכנזי הישן כי פרסם מאמרים רבים נגד הנהגתם, שמרנותם והתבססותם על כספי החלוקה. הם הכריזו עליו חרמות והתנכלו לו ולמשפחתו. בהמשך גם רבני הספרדים החרימו אותו.
פעם אחת הגיע אל הרב קוק כדי לשאול אותו על כמה מילים חדשות ומקורותיהן בתנ”ך ובגמרא. הרב ענה לו בסבלנות ולקראת סיום המפגש אמר לו בְּרֹךְ: “אדון בן יהודה, אולי הגיע השעה שתשוב בתשובה?”.
אליעזר הרהר לרגע והשיב: “אולי…”.
10. למחרת, שבת וישב, נר שני של חנוכה, אליעזר בן יהודה הלך לעולמו. החברא קדישא התנגדו לקוברו בהר הזיתים בגלל כפירתו, אבל הרב יצחק אריאלי שהיה נוכח במפגש של בן יהודה עם הרב קוק פסק שה’אולי’ כמוהו כהרהור תשובה והתיר לקוברו בהר הזיתים.
בהלוויתו השתתפו כ-35% מבני היישוב היהודי בארץ באותם הימים. הניו-יורק טיימס תיאר זאת כ”הלוויה הגדולה ביותר שנראתה אי פעם בארץ ישראל”.
הכנסת קבעה את יום הולדתו של בן יהודה, כא’ טבת, כיום הלשון העברית.
