1. הוא היה רופא, פסיכולוג ונוירולוג מוכשר שפיתח שיטה פורצת דרך לטיפול במצוקות של אנשים, וכגישה לחיים, בכלל.
2. כשפרצה מלחמת העולם השניה הוא קיבל אשרת כניסה לארה”ב בגלל כישוריו ומעמדו כמנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים היהודי בעיר.
אך פראנקל בחר לוותר על האפשרות להימלט מציפורני הנאצים, והעדיף להישאר בווינה כדי לנסות ולגונן על הוריו.
לימים סיפר שמה שחיזק אותו בקבלת ההחלטה היה שבר שיש של עשרת הדברות שמצא אביו בבית כנסת שנשרף. זה קרה בדיוק ביום בו התקבלה אשרת הכניסה לאמריקה, אך על השבר היתה חרוטה האות ה’, המסמלת את הדיבר החמישי ‘כבד את אביך ואת אימך’ ופראנקל החליט להישאר לצדם.
3. בהמשך הוא ומשפחתו הועברו למחנה הריכוז טרזין ומשם לאושוויץ. על זרועו הוטבע המספר 119104 והוא הועסק שם בעבודות כפיה של חפירות והנחת מסילות לפסי רכבת.
אביו, אימו, אשתו, אחיו וכל בני משפחתו נספו בשואה, והוא ואחותו היו היחידים ששרדו.
4. כשהגיע לאושוויץ נאלץ להיפרד מבגדיו הקודמים וכך אבד לו כתב היד של ספרו “הרופא והנפש” שראה בו את מפעל חייו ולא היה אף העתק ממנו במקום אחר.
לימים סיפר שבמעיל שקיבל במקום זה שנלקח ממנו, מצא בכיס דף מתוך הסידור ועליו פרשת “שמע ישראל”. הוא רק בכך קריאה לחיות וליישם את התפיסות שלו ולא רק להעלותם על הכתב.
5. כשנותר בעירום ובחוסר כל במחנה הריכוז הגיע למסקנה שאפשר לקחת מהאדם את הכול, מלבד את הדבר החשוב מכל:
את היכולת לבחור את עמדתו ואת דרכו במערכת נסיבות נתונה.
הנאצים אולי יכולים לשלול מיהודים את החופש של גופם, אך נפשם תיוותר חופשיה, והחירות הפנימית הזו אינה בטלה לעולם.
6. בספרו “האדם מחפש משמעות” הוא מתאר שכדי לשמור על שפיותו ברגעים הקשים של עבודת הפרך , דמיין את עצמו ניצב באולם הרצאות מואר וחמים מול קהל הישוב על גבי כורסאות מרופדות והוא מרצה בפניהם על “הפסיכולוגיה של מחנה הריכוז”.
בדרך זו הצליח להתעלות על המצב ועל סבלות השעה, להתבונן עליהם כאילו היו נחלת העבר ולנתח אותן באופן מדעי.
פראנקל לא דאג רק לעצמו אלא עזר לכל אורך המלחמה לאנשים למצוא פשר בחייהם ואמונה בעתיד – לאחד בן אהוב שמחכה לו בארץ זרה, לאחר סדרה של ספרים שהחל לכתוב וטעונים השלמה, והתקווה הזו העניקה לאנשים כוח ועידוד.
לו עצמו היה רצון עז לשרוד כדי לשחזר ולפרסם את ספרו שאבד באושוויץ.
7. פראנקל העריך מאד את פרויד ואת הישגיו בחקר הנפש האנושית, אך ביקר אותו על שהעדיף להתעסק באופן אובססיבי ברבדים הנמוכים של הנפש ולתת מקום מרכזי למיניות, תוך הזנחת הרבדים העליונים יותר.
פראנקל בא לתקן זאת באמצעות שיטתו. על פיה הרצון העמוק ביותר שקיים באדם זו השאיפה למשמעות, והיא גם הדבר שיוכל לעזור להתמודד עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו.
הוא הרבה לצטט את פתגמו של ניטשה: מי שיש לו איזה ‘למה’ שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל ‘איך’.
8. לדבריו של פראנקל לאדם המודרני יש אמצעים ויכולות רבים, אבל הוא איבד את התכלית לקיומו ולכן סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות, שהסימפטום הראשי שלה הוא שעמום ותוצאותיה הן דיכאון, תוקפנות והתמכרות. אותו ‘ריק קיומי’ הוא גורם לרוב הצרות הרוחניות והבעיות הנפשיות מהן סובל האדם. ברגע שהוא ימלא את החלל שבתוכו וימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו, הוא יגלה את האני האמיתי שלו ורוב הנוירוזות והבעיות שלו ייפתרו.
פראנקל הציע שלעומת ‘פסל החירות’ שבניו-יורק, יש להקים את ‘פסל האחריות’. כי החופש הוא רק מסגרת, אך לתוכו יש ליצוק תוכן ומשמעות.
בכמה מכתביו הוא רואה באמונה את המשמעות העמוקה ביותר שהאדם יכול להגיע אליה והוא מכנה אותה ‘על־משמעות’.
מעניין שפראנקל לא ראה עצמו כאדם דתי ואשתו השניה שנשא לאחר השואה כלל לא הייתה יהודיה, אך הוא נהג לבקר בבית כנסת והניח תפילין כל יום עד לפטירתו.
9. ויקטור פראנקל חיבר 32 ספרים שתורגמו ל-32 שפות, הספיק להרצות ב-209 אוניברסיטאות בכל חמש היבשות. הוא זכה ל-29 תארי ‘דוקטור לשם כבוד’ מאוניברסיטאות ברחבי עולם. ספרו המפורסם מכל הוא “האדם מחפש משמעות” שיצא לאור ב-9 מיליון עותקים.
10. ד”ר ויקטור פראנקל, זכה להאריך ימים עד גיל 92 ונפטר בדיוק היום, א’ אלול, לפני 26 שנה.
יהי זכרו ברוך.
