מי יאסוף את השברים?

לַךְ שאחרי 8 חודשים של דייטים, כשכבר דמיינת את עצמך בשמלת כלה, הוא השפיל קול פתאום ואמר: “תראי…נראה לי שזה לא ילך בינינו…”

לְךָ שהתאמצת לשלוח קורות חיים לכל משרה אפשרית, שלא נרדמת בלילה שלפני הריאיון מרוב התרגשות, ואחרי שבוע קיבלת (שוב) את המייל: “אנחנו מודים לך על מאמציך אבל מאחלים לך הצלחה במקום אחר…”

לַךְ שאחרי טיפולים מפרכים וזריקות, גלי חום והקאות, כל-כך קיווית שהפעם זה יעבוד וההיריון ייקלט. אבל אז נכנס הדוקטור ושוב הודיע: “מצטער, זה לא עבד”

לְךָ שאחרי כמה שבועות רצופים שנלחמת בשיניים לא ליפול, שהתחמקת בכל כוחך מתעתועי היצר, הוא הצליח לתפוס אותו ברגע של חולשה וזרק אותך אל הקרשים חבול ומובס

לַךְ החניכה השרופה שחלום חייה היה להיות מדריכה, שהשקיעה והגיעה, ששאגה מורלים והכינה צ’ופרים, ובסוף גילתה שכולן נכנסו להדרכה ורק היא נותרה בחוץ

לכם, לכולכם, מגיע פסח שני.

החג המוזר שהופיע משמים בלי שום הקשר היסטורי ובתאריך לא ברור

החג שמלמד שלעולם לא אבוד!

החג שמודיע שמי שימאן להיכנע וילקט את רסיסיו השבורים מתוך ים דמעותיו,

יגלה יום אחד שמשמים מושיטים לו יד

שגם אחרי רגעי האופל והעלטה יכול לזרוח אור מבהיק

והקב”ה לא פוסח על אף אחד