שלום הרב. נדהמתי לגלות הבוקר ברשתות החברתיות על אישה שמאשימה את אחד הרבנים הגדולים והנערצים בציבור שלנו, שלפני שלושים שנה בהיותה ילדה, הוא פגע בה מינית.
המון נשים הגיבו מיד – “מאמינות לך” ו”כל הכבוד על האומץ”, אבל אני נותרתי נבוכה ומבולבלת. מצד אחד, אחרי כל הפרשיות הקודמות אני לא תמימה לומר בביטחון “זו סתם עלילה”, לך תדע מה באמת היה שם…
מצד שני אני לא רוצה לחרוץ משפט ולקבוע על אדם שנחשב תלמיד חכם גדול וצדיק שהוא מנוול.
מה אמורים לעשות במצב כזה?
מה להגיד למתבגרים שלי שגם אליהם זה כבר הגיע והם שואלים מה דעתי?
נגה
*****************
שלום נגה.
היתרון הגדול של האינטרנט הוא גם החיסרון שלו. הקצב המטורף בו הוא מפריח ידיעות לחלל האוויר ויוצר מערבולת שדים בה כולם חייבים להגיב מיד ולהביע דעה למרות שהמידע שבידינו הוא דל, חלקי ואולי אף כוזב.
ביום כזה אני מציע לכולנו לקחת צעד אחורה. לקחת נשימה עמוקה ולהניח את המקלדת בצד. שווה להתאזר בסבלנות ולהמתין עוד קצת עד שדברים יתבהרו ולא למהר לחוות דעה כשאנחנו לא באמת יודעים.
מה בכל זאת אנחנו יכולים לומר לעצמנו ברגע כזה?
אני מציע להיאחז בעוגני הברזל שגם ברגעי ערפל הם עדיין ברורים ויציבים. אני רושם את הדברים לעצמנו, אבל ניתן גם להעביר אותם לילדים שלנו:
א. “לא תעמוד על דם רעך” – תורת ישראל מלמדת אותנו להתייצב תמיד לצידו של מי שנפגע שלא בצדק, ולהעניק לו את מלוא התמיכה והסיוע.
ב. “ובערת הרע מקרבך” – נילחם על כך שכל מי שעשה מעשה נבלה ייתן את הדין מבלי לשאת פנים לאיש.
ג. יש לנו כבוד והערכה עצומים לתלמידי חכמים ולצדיקים. אנו יודעים שרובם המוחלט ירא אלוקים וצנוע, טהור וגומל חסד. אשרינו שיש בתוכנו דמויות כאלו ונמשיך ללמוד מתורתם ומידותיהם הטובות.
לא ניתן למקרים חריגים שאינם מלמדים על הכלל להשחיר את התמונה הכללית המאירה.
ד. אנו יודעים שיש גורמים בעלי אינטרסים ששמחים ‘לרקוד על הדם’ ומנצלים כל סיפור מהסוג הזה כדי לגנות ולזלזל בכבודם של רבנים.
ה. עם זאת אנו זוכרים את קביעתם הנחרצת של חז”ל ש”אין אפוטרופוס לעריות”, ולכן מתייחסים לכל טענה בכובד ראש ובודקים אותה ברצינות עד הסוף.
ו. ברוך השם שהיום יש גופים כמו “פורום תקנה” וכדו’, שגם מי שיש לו רתיעה מלפנות למשטרה, יוכל להיעזר בהם ויטפלו בתלונה בדיסקרטיות ובנחרצות.
אני חושב, נגה, שאת כל הנ”ל אפשר להסביר לילדים החכמים שלנו והם מסוגלים להכיל את המורכבות הזו. חשוב להעביר להם את המסר שתמיד נהיה כתובת עבורם ובכל מקרה שחלילה ייפגעו – נעמוד לצידם.
מידי פעם חשוב להזכיר לילדים שלנו את ‘כללי המוגנות’ שיכולים לעזור להם להישמר מפגיעות. מצרף לך קישור לשני סרטוני הסברה על כך – אחד להורים והשני לילדים.
לסיום, נקווה שהדברים יתבהרו בקרוב והקב”ה יסייע לנו לגדל את ילדינו בטוחים ומוגנים בנתיב התורה ש”דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום”.
