אם לתורה היה צבע

מה באה לחדש לנו התורה? האם בעיקר את מה שאסור לעשות או אולי את מה שכן?

פסיכולוגים משתמשים הרבה בכלי של אסוציאציות. הם ‘זורקים’ למטופל מילים והוא צריך לירות חזרה באופן מיידי את המילה הראשונה שעולה לו לראש. התרגיל הזה חושף את החיבורים שקיימים אצלו בתודעה ועשוי ללמד הרבה על המתרחש בעולמו הפנימי.

למעשה, כל אחד יכול להתבונן על עצמו בדרך הזו: כשאני שומע מילה מסוימת – מה זה מקפיץ אצלי? במה אני מיד נזכר? לְמָה זה מתחבר באופן אוטומטי בעולם הפנימי שלי?

תורה=אסור?

ביקשו פעם מקבוצת תלמידים לצייר באופן חופשי את המילה ‘תורה‘. פרשו לפניהם קשת רחבה של צבעים לבחירה ובמהרה התברר שהצבע הדומיננטי בציורים שלהם היה…שחור. לוּ היינו מבקשים מהם להעלות באופן אסוציאטיבי מילים קשורות יש להניח שהמילה הדומיננטית היתה – אסור!

כל ילד בגן דתי לומד כמה חמוּר לדבר לשון הרע. כשהוא גַדֵל הוא נחשף למקורות ואמירות שמחדדים את החומרה והנזק של הדיבור השלילי.

אלא שבספר הזוהר מובא משפט מדהים המכיל גילוי מרעיש: “כמה דעונשא דהאי בר נש בגין מלה בישא, כך עונשיה בגין מלה טבא דקאתי לידיה ויכיל למללא ולא מליל” (תזריע מו,ב). ובתרגום חופשי: באותה מידה שחמוּר לומר מילים רעות, כך חמוּר שיש לאדם מילים טובות אבל הוא נמנע מלהגיד אותן…

הקביעה הזו צריכה לחולל אצלנו מהפך במחשבה איפה נכון לשים את הדגש ומהו המוקד של המשימה שלנו.

איך נראה (שולחן) השבת שלך?

אם אתה אדם דתי המושג ‘שמירת שבת’ בדרך-כלל מתקשר אצלך אוטומטית לרשימה ארוכה וטרחנית של דברים שאסור לעשות ביום השביעי בכל שבוע. בדמיון מצטייר ספר עב כרס עם אלפי סעיפים קטנים באותיות שחורות וצפופות המשמש כתמרור אזהרה מעיק המתריע על כל צעד ושעל מה אסור לעשות ביממה שאחרי הדלקת הנרות ועד ההבדלה הגואלת.

לא נתכחש לכך שיש צד כזה בשבת וכולנו מכירים את לט’ אבות מלאכה שאין לעשות בשבת. אך לא פחות חשוב מהעיסוק בשאלה ‘מה אסור לעשות היא השאלה: ‘מה צריך לעשות בשבת כדי ליצוק לתוכה תוכן חיובי?’. איסורי השבת יצרו לנו מסגרת, מה לעשות כדי למלא אותה בתוכן של רוח ונשמה. אם לא נעשה זאת, נישאר כלואים במשך 24 שעות במסגרת טרחנית ומעיקה ונחמיץ את יום השיא של השבוע ואת הנשמה היתירה שהוא מביא איתו.

במילים אחרות, שמירת שבת היא לא רק ‘להישמר מ…’ כל מיני דברים, אלא בעיקר ‘לשמור על…’ המהות והתוכן של השבת דרך מעשים חיוביים שיחברו את האדם לעצמו, לנשמתו, למשפחתו ולאלוקיו.

כך גם לגבי ‘שמירת הלשון’. אנו עוסקים ללא הרף בְּמָה אסור לומר וכמה חמור לדבר לשון הרע. ספר הזוהר בא להזכיר ולעורר: אל תשכחו את העיקר: כוח הדיבור הוא מתנה מופלאה שקיבלתם משמים. חשוב לשמור עליו טהור ולא לזהם אותובדיבורים אסורים, אך גם מי שיעשה זאת עדיין לא הגיע אל העיקר: להשתמש בכוח העוצמתי הזה למטרה האמיתית שלשמה נברא – להוסיף אור וטוב בעולם. ממילא, אומר הזוהר: יש לְךָ איזו מחמאה לומר? עלתה בראשֵךְ מילת חיזוק או פירגון? אל תשתקו ותשאיר אותן קבורות בלב. חובה עליכם לאפשר לטוב הזה להיוולד להאיר את העולם.

תורת החיים הטובים

אם נאמץ את הנחייתו של ספר הזוהר המבט הזה ייפתח בפנינו מרחבים חדשים בכל תחומי החיים:
שמירת שבת לא תהיה רק מה אסור, אלא בעיקר מה כן לעשות כדי להפוך את השבת למקפצה שתרים את כל השבוע.
שמירת הלשון לא תחטט רק בדיבורים הפסולים, אלא תהפוך אותנו לאנשים שמפיצים גלים של טוב ואהבה בין אנשים.
שמירת נגיעה לא תעסוק רק בלהישמר מלגעת במי שאסור, אלא בהבנה עמוקה של הכוח הזוגי שיש בתוכנו, וממילא כיצד לשמור אותו לאדם הנכון בזמן הנכון כך שיחבר בין איש ואישה שכרתו ברית של אהבה ביניהם.

אפשר להמשיך כך הלאה במושגים כמו שמירת הברית, שמירת העיניים, ואפילו…שמירת משקל.

נקודת המוצא היא אחת: האם האסוציאציה הראשונה שעולה לנו בראש כשאנחנו שומעים ‘תורה’ היא ‘לא’ / ‘אסור’ או שמתנגנת באוזנינו מנגינה מתוקה של אושר ומשמעות פנימית. האם התורה צבועה אצלינו בשחור זועף או שאנו יודעים שיש לנו ביד אוצר יקר שיכול להאיר ולרומם את החיים שלנו אם רק ניפתח אליו.

אז מה אתם אומרים? מהי התורה עבורכם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *