להיות בבידוד

להיות בבידוד זה ללכת בסוּפֶּר עם עגלת קניות מליאה בדרך לקופה ופתאום לקבל הודעה: “לפני ארבעה ימים שהית בסמיכות לחולה קורונה מאומת. עליך להיכנס באופן מידי לבידוד במשך עשרה ימים”.

להיות בבידוד זה לקבל המחשה קולעת לפתגם: “כל יום בחיים שלנו הוא בעצם שניים. הראשון הוא זה שתכננת לעצמך. השני הוא זה שאלוקים תכנן בשבילך”. ושוב מתברר: התכנונים של אלוקים תמיד מנצחים.

להיות בבידוד זה לגלות שהלו”ז המוקפד שלך מחשב מסלול מחדש. הנסיעות, הפגישות, הביקורים, היציאות – כולם נדחים לתאריך בלתי ידוע. להיות בבידוד זה למצוא את עצמך פתאום על PAUSE ולגלות שהעולם ממשיך להסתדר (לא רע, דווקא) בלעדיך.

להיות בבידוד זה לזכות לזמן איכות נהדר עם עצמך ועם אלוקים. זה להבין קצת יותר את הברסלבים שמקפידים על ‘התבודדות’ יומית ולגלות שכשמפסיקים לרוץ ומתחילים לנשום, החיים נראים לגמרי אחרת.

להיות בבידוד זה לגלות מחדש תחביבים שמזמן שכחת שהם קיימים: קריאה, נגינה בגיטרה, שחמט (עם עצמך), ציור וכתיבת יומן.

להיות בבידוד זה להגיד בנחת את ברכות השחר כאילו כל מילה היא פנינה. זה ללמוד את הדף היומי ב’עיון’ כאילו היית בסדר בוקר בישיבה. זה לסיים את היום בקריאת שמע בכוונה ולא בקריאת ווטסאפ חטופה.

להיות בבידוד זה להיזכר דווקא עכשיו שאם אתה לא רוצה להיראות כמו בטטה אתה חייב לעשות כושר.
להיות בבידוד זה לנסות לעשות את זה גם בתוך חדר של כמה מטרים ולהבטיח לעצמך שכשתצא תתחיל (אבל הפעם באמת!) לרוץ שלוש פעמים בשבוע.

להיות בבידוד זה להפוך להיפוכונדר. להיבהל מכל עיטוש ולחשוד בכל מיחוש. למדוד לעצמך חום חמש פעמים ביום ולהתלבט האם אתה באמת מרגיש את הטעם של האוכל או שאתה רק מדמיין.

להיות בבידוד זה להפסיק לחבק ולנשק את הילדים המתוקים שלך. זה לשמוע אותם בוכים או צוחקים מהחדר הסמוך ולהרגיש צביטה בלב שאתה לא יכול להיות שם לצידם.

להיות בבידוד זה לדעת שאם עד היום הערכת את אשתך, מעכשיו אתה צריך להעריץ אותה. לתפעל לבד בית עם שישה ילדים תוססים במשך עשרה ימים (כולל שבת!) – זו משימה מאתגרת כמעט כמו לכבוש את אנטבה.  

להיות בבידוד זה למצוא את עצמך תלוי באחרים. זה לגלות שהאדם שדאג לכולם, שתיקתק עניינים ואירגן אירועים – זקוק עכשיו לסיוע גם כשמדובר בלהביא מהמטבח סנדוויץ או כוס מים. 

להיות בבידוד זה לגלות שיש לך כמה חברים נהדרים שדואגים לעשות קניות, לשלוח עוגה לשבת ולהתעניין כל יומיים איך אתה מחזיק מעמד. זה להגיד אלף תודות לגאון שהמציא את הזום ולנהל בו מפגשים מרגשים עם אנשים שהמון זמן לא פגשת.

להיות בבידוד זה להיות פטור משטיפת כלים, כביסה, ספונג’ה, רחיצת ילדים וחיתול תינוקות.
להיות בבידוד זה לגלות אחרי כמה ימים שכל המטלות המעצבנות האלו אשכרה חסרות לך.

להיות בבידוד זה לחשוב הרבה על החיים. על האבא שתמיד רצית להיות. על הבעל שתכננת שתהיה לאשתך. על החיבור העמוק שרצית שיהיה בינך לבורא עולם. להיות בבידוד זה להיזכר בכל החלומות היו לך כשהיית צעיר ולתהות לאן הם נעלמו בדרך. 

להיות בבידוד זה לכעוס על אדם אלמוני שבגללו אתה תקוע במשך עשרה ימים בסוג של כלא, אבל בסופו של דבר לסלוח ואפילו להגיד לו תודה כי בזכותו גילית כמה דברים יקרי ערך על עצמך ועל החיים שספק אם היית מגלה בדרכים אחרות.

להיות בבידוד זה לרצות כל הזמן שהימים האלו ייגמרו כבר, ויום אחד לגלות להפתעתך שאתה קצת מתגעגע אליהם.