מה עשתה הקורונה למתבגרים שלנו?

לכולנו לא קל בימים האלו אבל עבור בני הנוער ההתמודדות מאתגרת במיוחד. מה יעזור להם לצלוח אותה בשלום?

תכירו את אסף. נער חמוד בכיתה י’ עם שיער חום מתולתל ועיניים בורקות. חבריו מתארים אותו כמוכשר, חברותי ויצירתי והישגיו המעולים בספורט רק מתחרים עם ציוניו הגבוהים בלימודים.

כל זה היה נכון עד לפני כמה שבועות. הקורונה פרצה בסערה לחיינו ומאז משהו רע עובר על הבחור הזה. סיגל, אמא שלו, מספרת בתסכול: “אני פשוט לא מכירה את הבן שלי. הוא לא מתעורר לפני אחת עשרה. רובץ במיטה שעות ומשחק עם הסמארטפון שלו. מתי הוא יוצא מהחדר? לשני דברים: לאכול ולריב עם האחים שלו. אני לא רואה אותו בכלל מתפלל ורק לפעמים נזכר להניח תפילין רגע לפני השקיעה. תבין, הילד הזה היה תלמיד מצטיין, המורים היו משוגעים עליו. עכשיו הוא ‘עושה טובה’ אם הוא נכנס לכמה דקות לשיעור של הר”מ בזום וגם אז משוטט במקביל באינטרנט. לפחות דבר אחד מרגיע אותי: לפני שנה עשינו ‘רימון’. ככה אני בטוחה שהוא לא נחשף לדברים לא טובים”.

מה שסיגל לא יודעת הוא שאסף חבר בכמה קבוצות ווטסאפ של חבר’ה שמעבירים אחד לשני סרטים וסדרות. הכול הולך בקישורים לגוגל דרייב שאף סינון לא יודע לחסום. אסף גם פתח לאחרונה חשבון אינסטגרם וטיק-טוק ועולמות חדשים נחשפו בפניו…

*****************************************

תכירו את ארז. נער חמוד בכיתה י’ עם שיער שחור מתולתל ועיניים בורקות. חבריו מתארים אותו כמדריך מעולה, אוהב טיולים וחולה על כדורסל. מיכל, אמא שלו, מספרת בגאווה: “בתחילת משבר הקורונה ארז היה ממש מתוסכל. תבין, הילד הזה היה רגיל להסתובב שעות בחוץ עם חברים, חניכים, במגרש ופתאום הוא כלוא בבית למשך שבועות. אבל תשמע, הוא גילה עולמות חדשים. היתה לנו בבית גיטרה ישנה ששנים לא נגעו בה. הילד פשוט למד מהיוטיוב איך לנגן ותוך כמה שבועות הגיע לרמה מטורפת. בלימודים תמיד היה קשה לו, אבל דווקא עכשיו בלמידה מרחוק כשהכול בקצב רגוע יותר הוא פשוט פורח. הוא גם לא מזניח את החניכים שלו ואם בימים רגילים היתה פעולה אחת באמצע שבוע, עכשיו הוא מכפיל קצב ונפגש איתם גם בשני וגם ברביעי דרך הזום”. יעקב, האבא, לא מתאפק: “זה עוד כלום. הבחור שלא היה כזה מחובר לגמרא עד היום, עשה אתמול סיום על מסכת תענית שלמד בחברותא בזום עם החבר שלו, עידו. מי היה מאמין שסיום המסכת הראשון בחיים שלו יקרה דווקא בקורונה? שלא לדבר על התפילות שלו. אומנם אין לנו תפילה במניין כבר כמה שבועות אבל לראות אותו עומד במרפסת עם התפילין ומתפלל בעיניים עצומות זו פשוט חוויה”. מיכל מוסיפה: “מאז שאין כדורסל וטיולים בחוץ, האחים הקטנים שלו גילו את האח הבכור שלהם והם נורא נהנים ביחד. תשמע, אם היה אפשר להשאיר את הקורונה עוד קצת, אני לא בטוחה שזה היה רעיון כזה גרוע בשבילו…”.

*********************************

ארז ואסף הם דוגמאות קצה. על הציר הארוך שביניהם פזורים כל המתבגרים שלנו. השאלה המרתקת היא: מה גורם להבדל ביניהם? מה קובע האם הקורונה תהפוך לפיגוע חינוכי ורוחני קטלני או שתהיה מקפצה מדהימה לצמיחה והרחבת אופקים?

ברור שיש כאן עניין של אופי. יש טיפוסים שחוסר מסגרת מצמיח להם כנפיים ומגלה את האחריות והיצירתיות שלהם, ויש כאלו שמתברברים והולכים לאיבוד בגללה.

ברור שיש כאן גם השפעה של הרגלים קודמים. מי שהיה מחובר חזק ללימודים, למשפחה, לאלוקים – ייקל עליו להמשיך בזה במצב משבר יותר ממי שגם ככה היה מרוחק.

האם שני האספקטים הנ”ל מכריעים את הגורל? בהחלט לא!

לא מזמן קראנו בתורה על שני שעירי יום הכיפורים. על פי ההלכה עליהם להיות דומים ככל שניתן: במראה, בגובה, במחיר. ובכל זאת אחד מהם הוקרב לה’ והשני הושלך לעזאזל. המסר הוא חד: טעות חמורה היא לתלות את ההצלחה או הכשלון של האדם בנתוני הפתיחה שלו. הם אולי עוזרים אבל אינם מכריעים. הנה שני שעירים. נראים כתאומים זהים ממש, אבל גורלם כל-כך שונה.

וחזרה לילדים שלנו – מה בכל זאת עושה את ההבדל?


ראשית, הגישה. הכלל החשוב בחיים קובע: ‘מציאות’ היא מה שאתה בוחר למצוא. האם לראות את תקופת הקורונה כחלום בלהות שמוטב להתעורר ממנו בהקדם ובינתיים להעביר את הזמן בדילוגים בין מיטה-מסך-מקרר או כמתנה של שדה זרוע שמוטל עלינו לדשן ולהשקות כדי להצמיח מתוכה פרחים. משפחתיים, לימודיים, רוחניים, אישיותיים. האם נרחם על עצמנו או נדרבן את עצמנו? האם נתמסכן או נתעצם? הבחירה בידינו והבשורה הטובה היא שגם אם אתמול נסחפנו לאפשרות הגרועה, היום הבא מזמין אותנו לבחור מחדש.


שנית, תפקוד ההורים. אנחנו מנהיגי הבית. נקודה. גדולתו של מנהיג מתגלה בשעת משבר, ובעת הזאת הילדים זקוקים לנו יותר מתמיד. ולכן, בין אם הבוס הוציא אתכם לחל”ת ובין אם הוא מצפה שתתייצבו בשמונה כל בוקר במשרד – התפקיד שלכם בבית עצום. הגבולות שאתם מציבים אולי שונים מבזמן רגיל – אבל קיומם קריטי לשלומם הנפשי והרוחני של הילדים שלכם. הסבלנות, היצירתיות, העין הטובה והאמונה שאתם מפגינים הם האוויר שהילדים נושמים והקרקע עליה הם דורכים.
מה לעשות אם אנחנו מרגישים שהמשימה ‘גדולה עלינו’ ואנחנו לא מצליחים להתמודד עם הילדים בתקופה הזו?
א. להירגע. זה מובן בהחלט ואין צורך לכעוס או להתאכזב מעצמנו. במצבים חריגים שכאלו – גם להורים הטובים ביותר בעולם קשה. ב. מומלץ לפנות למנחה הורים מקצועי ולקבל כלים וחיזוק למצב הזה המותאמים למשפחה שלכם.


דבר שלישי ואחרון הוא להזכיר לעצמנו כל הזמן להוסיף את אלוקים למשוואה. האם תקלה אקראית במעבדה בסין דרדרה עולם שלם אל פי התהום או שיד מכוונת משמים מובילה את האנושות בביטחה, גם אם בדרך עקלקלה, אל השלב הבא בהתפתחות שלה? מי שמאמין באפשרות השניה מתייחס אחרת לגמרי לכל התקופה הזו. הוא יודע שגם כשבתי הספר סגורים, אלוקים לא מפסיק לתת לנו שיעורים. פחות מהספרים ויותר מהחיים. הוא לא ‘מפיל’ עלינו סתם דברים אלא מאתגר ומצפה מאיתנו. מי שיהיה מוכן להושיט לו יד יגלה דבר מדהים: לפעמים דווקא מתקופה של מחלה אתה יוצא הרבה יותר בריא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *