כשהעולם מתחיל לשמור נגיעה

"מה אתם עושים עניין?! בסך הכול נגיעה קטנה". ופתאום העולם מתחיל להבין... כמה תובנות אקטואליות של שמירת נגיעה

“אפשר לחשוב! בסך הכול נגיעה קטנה. די עם ההגזמות. מה כבר יכול לקרות?!”.

אם הייתי מקבל שקל על כל פעם ששמעתי את המשפט הזה הייתי מיליונר. “שמירת נגיעה” היא ללא ספק אחת ההלכות המזולזלות ביותר. נוצרה אפילו תפיסה שלא מדובר כלל בדבר מחייב אלא רק ‘אופציה למעוניינים’. אתה יכול להיות דתי למהדרין ולצד זה להצהיר בחגיגיות שאתה לא שומר נגיעה.

אלא שבשבועות האחרונים נפל דבר בעולם. האנושות קיבלה המחשה מטלטלת לעוצמה האדירה שיש במגע קטן ומאות מיליונים ברחבי העולם הפכו ל’שומרי נגיעה’. לראשונה מחלחל המסר שמגע בין אנשים אינו דבר סתמי וזול, אלא הוא עשוי להותיר אחריו חותם עמוק ומשנה חיים.

ההלכה היהודית גילתה את האנרגיה הזו כבר לפני אלפי שנים. היא עיצבה מערכת הנחיות מיוחדת כיצד לתעל את הכוח הגרעיני שבמגע בין אנשים כדי להרבות באמצעותו אהבה וחיבור ולא לבזבז אותם.

מי כאן ‘שומר חזיר’?

לפני הכול חייבים לשרש טעות נפוצה: שמירת נגיעה אינה הידור ומידת חסידות שנועדו לצדיקים עליונים הטובלים כל בוקר במקווה לפני ותיקין וצמים תעניות בה”ב. זוהי חובה גמורה מהתורה! היא נלמדת מהפסוק “לא תקרבו לגלות ערווה” (ויקרא יח,ו) שמשמעו שלא רק מעשה החיבור האינטימי אסור, אלא כל מה שמקרב אליו, כולל נגיעה של חיבה. כך דעת הרמב”ם וכך פסק השולחן ערוך. ושימו לב: לא מדובר כאן רק בחשש ‘שמא’ הנגיעה תוביל למעשים חמורים יותר. בכל מקרה היא אסורה מצד עצמה.

ממילא, אין סיבה להתפעל ממי שמתגאה שהוא ‘שומר נגיעה’ יותר מאשר מי שמעיד על עצמו שהוא ‘שומר חזיר’. זה פשוט: מי שמאמין בה’ ובתורה – עושה מאמצים לשמור על ההלכה גם כשהדבר קשה לו וגם כשהוא לא מתחבר. דרך אגב, גם להמתין שש שעות בין בשר לחלב זה לא תענוג גדול ויש הטוענים שאייס-קפה הולך מצוין עם שווארמה. ובכל זאת ההלכה אוסרת זאת ומי שנאמן אליה מתאפק ושומר את המשקה החום והצונן לארוחת הערב. כך בדיוק בשמירת גבולות הנגיעה. זוהי הלכה פשוטה ובסיסית שכמו כל דברי התורה – היא לא נגדנו אלא לטובתנו.

לא קל אבל מאוד משתלם

אם נרצה להבין מה עומד מאחוריה נוכל להציע כמה כיווני מחשבה. הנה ארבע מהם:

א. הסדר הנכון – התורה מלמדת שכדי שקשר יצליח עליו להיבנות בסדר נכון: להתחיל מבפנים ורק לאחר מכן לצאת החוצה. היסוד הוא הקשר הנשמתי עליו הכריזה בת הקול השמיימית עוד לפני שנולדנו. על גביו נבנה הקשר הנפשי והרעוּת שהולכים ומעמיקים, ורק לבסוף מגיעה הקומה השלישית של הביטוי הפיזי.
העולם המערבי הפך את הסדר. הוא קופץ מהר מאוד לצד הגופני ואז מופתע לגלות שהוא נתקע בו. כי כמו בפירמידה חייבים בסיס רחב ואיתן. אם הופכים ושמים את הקודקוד למטה – תוך שניה הכול נופל.

ב. צ’ק בלי כיסוי – ריבונו של עולם ברא את האדם כך שקשר פיזי בין איש ואישה מייצר תחושות חזקות של קירבה ושל הנאה. הבעיה היא שזה קורה גם כאשר אין להם באמת ‘כיסוי’. כלומר, בחור ובחורה שלא שומרים נגיעה עשויים להרגיש נעים וכיף ביחד, גם אם כבני זוג הם ממש לא מתאימים ולקשר ביניהם אין סיכוי לטווח רחוק.
ההלכה מכוונת את בני הזוג להמתין עד לרגע האמת בו תהיי בטוחה לגמרי שזה הגבר איתו תרצי לחלוק את חייך ושהוא זה שיהיה האבא של הילדים שלך, ולהפך. זו טעות לחלוק את הקירבה האינטימית שלנו עם מי שאינו האחד והיחיד שלנו. שמירת נגיעה אכן מצריכה סבלנות ואיפוק, אבל היא מאפשרת לרווקים/ות לבחון בצורה נקיה ומדויקת יותר שהאדם שמולם הוא המתאים להם ביותר ללא ה’שוחד’ הפיזי שפוגם בכושר השיפוט שלנו.

ג. אין אהבה בלי אחריות –  חז”ל אסרו על זוג לחיות יחד אם נמצא פסול בכתובה. התפיסה העומדת מאחורי זה היא שכדי לוודא שמדובר באהבת אמת ולא באהבה עצמית חייבת להתלוות אליה מחויבות ואחריות.

בחברויות נעורים הדבר הזה לא קיים והניסיון מלמד שברוב המוחלט של המקרים הן גם לא מחזיקות מעמד לטווח רחוק. כך גם בסתם ידידות מזדמנת בין גבר לאישה. רק נתינת הטבעת ואמירת מילות הקסם: “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל” יוצרות את המחויבות העמוקה שמשתקפת בכתובה. זה הרגע בו יש מקום לתת ביטוי לאותה אהבה גם במישור הפיזי.

ד. המדרון החלקלק – כשחז”ל אמרו “אין אפוטרופס לעריות” הם ידעו היטב על מה הם מדברים. בתחום בו פועלים כוחות ויצרים כה חזקים, אי אפשר לסמוך על שום דבר. אין אדם שיכול לומר על עצמו בביטחון מוחלט: “לי זה לא יקרה “. אדם לא מכיר את עצמו בכל המצבים, וכל שכן שאינו מכיר את הצד השני. אין לדעת עד להיכן הדברים יתגלגלו, או כמו שאומר הפתגם: להדליק אש גדולה די בגפרור אחד, אך לכבותה צריך מים רבים שלא תמיד מצויים.

שמירת נגיעה אינה תמיד משימה קלה אבל כשמבינים עד כמה היא חשובה ומשתלמת הדבר נותן כוח לעמוד בה. היא מסייעת לנו לשמור על אנרגיות האהבה שלנו לזמן הנכון ולאדם הנכון ולבנות קשר אמיץ ואוהב שתשרה בו השכינה.

  • יפורסם בעלון “שבת בשבתו”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *