נס בדרך הביתה

זה היה פשוט נס: החבר ואני יצאנו מהרכב על הרגליים ללא שריטה.איך להסביר דבר כזה? אינני יודע, מאת ה’ היתה זאת היא נפלאת בעינינו.מה שכן, מחשבה קטנה בכל זאת מנקרת בראש:
חז”ל אמרו ש”שלוחי מצווה אינם ניזוקים” (קידושין לט,ב).
אז אומנם למכונית זה לא עזר, אבל אנחנו היינו בדרך חזרה משיעור תורה, ובשניה שקרתה התאונה הייתי עסוק בהכנת השיעור על פרשת השבוע עבור יום המחרת…
בחסדי ה’ הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.אירוע כזה מטלטל ומעורר מחשבה, כשאתה מגלה שכפסע בינך לבין המוות.
בפרט שכל זה קורה בדיוק בשבוע שבו ה’ חותך חיים לכל חי ואנחנו נמצאים בין פרשת ניצבים לבין פרשת וילך.
התברר שמן השמים החליטו שאנחנו צריכים להמשיך ללכת…
זה מטיל אחריות ומחייב להמשיך לצעוד נכון ובמשנה מרץ.
לזכור תמיד שהחיים הם מתנה, ושום רגע ממנה אינו מובן מאליו.
ברוך אתה ה’ הגומל לחיים טובות שגמלני כל טוב.שנזכה להיות ראויים למתנה הזו…