השנה הזו הולכת להיות שונה.
אני יודע את זה. אני מרגיש את זה בפנים.
אני מאמין שזה גם לא תלוי דווקא בדברים גדולים ובמהפכים קיצוניים.
הכול מתחיל בדברים הפשוטים והזמינים.
צריך רק להאמין ולרצות.
וגם לקבל כמה החלטות קטנות.
כמו מה?
השנה אתן לעיניי לפגוש פחות אותיות על המסך ויותר על הנייר. יוטיוב ייאלץ לוותר על קצת זמן איכות איתי לטובת ערימת הספרים הגבוהה שהצטברה ליד המיטה שלי.
השנה אסתפק בשלוש מהדורות חדשות ביום ולא בשלושים. מתברר שמלאכת 'מצא את ההבדלים' בין מהדורה לחברתה הולכת ונעשית קשה יותר.
השנה לא אספר לוויז ש'איני הנהג' כשאני כן. לא ייאמן כמה קשה להתגבר על הפיתוי רק להציץ בסמס החדש שהגיע תוך כדי נהיגה. אבל מה לעשות, החיים יקרים מכדי להמר עליהם.
השנה אחליף את השלט התלוי מעל שולחני "אל תדחה למחר את מה שאפשר לדחות למחרתיים" במשפט אחר, עתיק אך מלא רעננות. "זריזים מקדימים למצוות", ולא רק למצוות.
השנה אחפש טוב יותר כדי למצוא בתוך עשרים וארבע השעות שקיבלתי בכל יממה, את מחצית השעה הנצרכת לטובת הדף היומי שכבר מתחיל להתגעגע אלי. הכמות הקטנה הזו מוסיפה איכות מיוחדת לכל היום כולו.
השנה אומר לאשתי שאני אוהב אותה ואתן לילדים שלי חיבוק חזק לפחות פעם ביום. אפסיק לבנות על זה שהם יודעים מעצמם שהם הדבר הכי יקר לי בעולם.
השנה לא אענה לטלפונים כשאני באמצע ארוחת ערב משפחתית, לימוד בחברותא או שיח זוגי. אם זאת את, אראלה, עשי טובה, תתקשרי שוב עוד חצי שעה. בסדר?
השנה לא אפספס את האנשים ה'שקופים'. את נהג האוטובוס והמאבטח, הטבח והקופאית. אזכור שכל אחד מהם הוא אישיות חיה עם רצונות ורגשות. גם הם זכאים להתייחסות והתחשבות ולפחות ל'בוקר טוב' לבבי.
השנה אני מקבל על עצמי להחמיא מכל הלב לאדם אחד לפחות פעם ביום, ופעם בחודש לעשות מעשה טוב גדול באמת מבלי לספר עליו לאף אחד.
השנה לא אגיע להדלקת נרות כל שבת עם הלשון בחוץ. אם כששבת נכנסת בארבע מצליחים להספיק בסופו של דבר את הכול, כנראה שגם כשהיא נכנסת בשבע יש אפשרות לעשות את זה, ולאו דווקא בשניה האחרונה…
השנה אוריד את המינון של הפיצות, הקולות ושאר מעדנים שעושים את דרכם לתוכי, ואתן מקום לסוגים אחרים של מזון קצת יותר טבעי. אם אצליח לצאת פעם בשבוע לריצת ערב זה בכלל יהיה נהדר.
השנה אסמן לי מראש רווק ורווקה שאני מכיר, ועד ראש-השנה הבא אעשה כל שביכולתי לדאוג שהם שיהיו נשואים. ארים טלפונים לבירור, אציע הצעות, וכמובן אתפלל עליהם מכל הלב.
השנה אתחיל במנהג חדש. במקום להגיע בקביעות לתפילה כמה דקות אחרי שהיא מתחילה ולצאת כמה דקות לפני הסיום, פשוט אהפוך את המצבים.
השנה ארשה לעצמי לקחת קצת פסקי זמן מהסלולארי הצמוד, וארים לפעמים את העיניים לתכלת השמים הבהירה ולמה שמעליהם.
השנה, אני מבקש ממך ה', תן לי את הכוח להמשיך לגדול.
שאדע לאהוב את עצמי אבל לא לוותר לעצמי.
שאשמח במה שיש לי אבל לא אסתפק בו ואחתור תמיד קדימה.
שאזכור תמיד שאתה מאמין בי וסומך עלי ושאני כאן בשביל השליחות המיוחדת שנתת רק לי.
השנה הזו הולכת להיות שונה.
אני יודע את זה. אני מרגיש את זה בפנים.
שנה טובה!
יתפרסם בעלון 'גילוי דעת'