תשובה או עבודה בעיניים?!

האם חודש אלול הוא לא 'הצגה' אחת גדולה? במשך כמה ימים מתאמצים כדי להתנהג קצת יותר טוב כדי לעבור את ימי הדין בשלום, אבל בתכל'ס שום דבר לא משתנה ממה קודם, לא ככה?

שאלה: באמת שלא נעים לי להיות קטנונית, אבל תכל'ס ההתלהבות מחודש אלול ועשרת ימי תשובה היא 'פייק ניוז' אחד גדול. כולם הרי יודעים שהסיפור הזה לא מחזיק מים. שבוע אחרי יום כיפור לא יישאר זכר מכל הדברים היפים שקיבלנו על עצמנו. עם יד על הלב אנחנו חייבים להודות שֶבַּרוֹב המוחלט של השנה אנחנו נראים 'לא משהו' בכלל, וצריך להיות תמים לגמרי להאמין שהשנה הבאה הולכת להיות שוֹנָה. לחשוב שאם כמה ימים נשתדל טיפה יותר, נלך לסיורי סליחות ונתנדנד בבית-כנסת, נצליח ביום הדין לעבוד על אלוקים שהפכנו פתאום להיות טובים וצדיקים?! נו באמת…

**********************************************

תשובה:
מְסַפְּרִים על אדם אחד שביקר בגן-חיות. כשעבר ליד הכלוב של הזברה עלתה בראשו שאלה מעניינת:
"מהי בעצם זברה – שחורה עם פסים לבנים או לבנה עם פסים שחורים?".

באורח פלא החיה המפוספסת פתחה פתאום את פיה ואמרה לו: "סליחה, אפשר גם לשאול אותך שאלה?!
מה אתה – אדם טוב עם רגעים רעים, או אדם רע עם רגעים טובים?!
אדם שמח עם רגעים עצובים או אדם עצוב עם רגעים שמחים?
אדם ישר עם נפילות והסתבכויות או אדם מושחת שמידי פעם מתנהג ביושר?!…".

הסיפור החמוד הזה עמוק הרבה יותר ממה שנדמה. הוא נוגע באחת השאלות הקריטיות של החיים:

מה מגדיר אותנו?

כי החיים הם הרי דבר מורכב. אור וחושך, טוב ורע, מתגוששים כל הזמן ביניהם. בתוכנו בנפש ובעולם בכלל. שאלת המפתח היא: מה הדבר שמכריע את הכף?

מה שברור הוא: השיקול ה'כָּמוּתִּי' הוא הדבר השולי. גם אם קבוצת כדורגל תחטיא עשרות הזדמנויות לאורך 89 דקות משחק, די בכדור אחד שייכנס לשער בדקה התשעים כדי להכריע באופן ברור מי המנצחת.

אלא מה כשמדובר בחיים שלנו יש נטיה מוזרה לאנשים לראות דווקא במעשים הרעים ובכשלונות שלהם את מה שמגדיר אותם. ומה עם השאיפות הטובות? מה לגבי החלומות? מה באשר לאותה נקודה טהורה פנימית שמנצנצת בתוכנו כל הזמן? מי סופר אותן בכלל…

הרי אפילו את המושג הפשוט 'חשבון נפש' אנשים מבינים בצורה שגויה. הם רגילים לחשוב שמדובר בבחינה קפדנית של המעשים שלנו כדי לראות מה צריך לתקן ולשפר. הם לא שמים לב שלדבר הזה היה צריך לקרוא 'חשבון מעשים'.

'חשבון הנפש' נועד לברר דבר אחר לגמרי – איפה נמצאת הנפש שלנו! חודש אלול מזמין אותנו לבחון עם יד על הלב מה באמת אנחנו רוצים עמוק בִּפְנִים, במה אנחנו מאמינים ואיך היינו רוצים לחיות את החיים שלנו.

התשובה לשאלה הזו חד-משמעית. תמיד. אנחנו רוצים להיות יותר טובים. נקודה. יותר ישרים, אמיתיים, רוחניים ומחוברים לעצמנו ולאלוקים.

האם קל ליישם את זה?
האם אפשר לחיות במשך 365 שנה ברף הגבוה הזה?

מסתבר שלא, ולא באשמתנו. כך בחר אלוקים לברוא את העולם המורכב והמאתגר שבו הוא שם אותנו.

יחד עם זה, ימי אלול ועשרת ימי תשובה, הם מתנה יקרה שאומנם קצרה בזמן, אבל הערך הכמותי שלה לא יסולא בפז. הוא זה שבסופו של דבר מכריע את הכף בשאלת היסוד של החיים: מי אנחנו באמת?!

כמובן שאם בוחנים את הדברים בפרספקטיבה של זמן ולאורך שנים, אין ספק שאנחנו במגמה של התקדמות והשתפרות. הימים הבאים הם סוג של 'וויז' רוחני שמזכיר למי ששכח שאנחנו עדיין בדרך ובאיזה מסלול כדאי לנסוע כדי להגיע אל היעד המבוקש.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *