* “שישי מה?” – לטובת מי שבדיוק חזר מהמאדים והחמיץ את מה שקרה כאן בשבוע האחרון, נסביר: Black Friday הוא הכינוי ליום שישי האחרון של חודש נובמבר. זה היום שפותח את עונת המכירות לקראת חג המולד ומְלוּוֶה בקמפיין פרסום אגרסיבי ששוטף כמו צונאמי את אמצעי התקשורת. את התוצאה אפשר לסכם במשפט אחד: מאות מיליוני אנשים מוציאים מיליארדי דולרים על אינספור מוצרים שהם הסתדרו עד היום מצוין בלעדיהם…
* “למה שחור?”– האם המוני האנשים ששלפו את השטרות או מסרו את כרטיס האשראי לגיהוץ הבינו את פשר השם המוזר שהודבק ליום הזה? מסתבר שלא. אבל אם כבר שאלתם לא נשאיר אתכם סקרנים. רואי החשבון נהגו לרשום את הרווחים בדיו שחור ואת ההפסדים באדום. יום שישי ה’שחור’ פירושו היום שבו נרשמים הרווחים הגדולים ביותר. מי בדיוק זה שמרוויח מן הסיפור הזה? זו כבר שאלה אחרת…
* “בעזרת השם” – ושוב מתברר שבני אדם לא חייבים להבין משהו כדי להתלהב עליו. מספיק שתמתג אותו נכון, תצמיד לו שם מעניין ותפיץ בשיווק אגרסיבי – והחמורים יתחילו לנעור וההמונים לנהור. וכך מצטרף לו בלק פריידיי אל חבריו ‘סייבר מנדיי’ (יום שני המקוון), ‘יום הרווקים הסיני’ ו’יום השופינג הבינלאומי’ (את האחרון המצאנו הרגע אבל לא נופתע אם עוד שנה נשמע שאיזה קופירייטר ממולח כבר מריץ דבר כזה…).
* כשהשחור הופך לאדום – לפני כמה שנים התרחש ביום הזה אסון. המוני הלקוחות שצבאו על חנות וול-מארט בניו-יורק הסתערו פנימה עם פתיחת השערים ורמסו למוות את אחד העובדים ופצעו קשה ארבעה אחרים. מתברר שכסף לא רק “מעוור עיני חכמים”. הוא גורם לאנשים לא לראות ממטר את מי שעומד מולם.
* אז למה קונים? – זו שאלת מיליון הדולר. האם כי ‘באמת צריך’? כי ‘הקודם התקלקל’? כי ‘קשה להסתדר בלעדיו’? או שאולי פשוט כי – יש מבצע / הנחות סוף העונה / 1+1 / סייל מטורף / הזדמנות שלא תחזור…
* “אבל זה עולה המון כסף!…” – אל דאגה. גם לבעיה הקטנה הזו כבר נמצא הפתרון. ‘תשלומים’ קוראים לו. נחלק את הסכום למנות קטנות ונפרוש אותו על פני תקופה ארוכה. אבל רגע, האם בגלל זה נשלם שקל אחד פחות? ממש לא. האם יש היגיון לקנות בכל חודש דברים בעשרה תשלומים, כשבפועל מנכים מן החשבון שלנו כל חודש את תשלומי הקניות של עשרת החודשים הקודמים כך שאותו סכום בלאו הכי נחסר מאתנו עכשיו? לא ממש. מצד שני, מי אמר שבני אדם הם יצורים הגיוניים?
* איפה אפשר לקנות את האושר? – בסופו של דבר את השאלות החשובות באמת אף אחד לא טורח לשאול:
האם ‘תרבות הצריכה’ ההיסטרית ששוטפת את החברה המודרנית לא באה לחפות על תחושה חזקה של ריקנות וסתמיות?
האם הדחף לרכוש עוד ועוד מוצרים ולצרוך ריגושים חדשים לא באים להשקיט איזה צורך פנימי לחיים משמעותיים יותר?
אין ספק שבליבו של האדם, של כל אדם, מקננת שאיפה עמוקה ל’יותר’.
הנפש שלו שואפת ‘להתרחב’, לחוש ‘נוכחת’, להרגיש שקיומה בעולם מוצדק ומשמעותי.
אלא שהנטיה הראשונית והבוסרית היא לתרגם את הרצון הזה למישור החומרי והרכושני – קנית? עשית! יש לך הרבה? אתה שווה!
האם זו האופציה היחידה? האם לא ניתן לחתור למקום גבוה יותר? או במילים אחרות – האם השמחה והאושר נובעים ממה שקנית ושיש בבעלותך או מהאיכות הפנימית שלך וממי שאתה באמת?
אלו הן שאלות בסיסיות שכל אדם צריך לשאול את עצמו.
את התשובות עליהן יהיה קשה למצוא ב- Ebay.
