האתגר של אדר – מדורדר או נהדר?

למה חודש אדר הופך לפעמים לקרנבל של שטויות ובלאגן? איך אפשר לעשות אותו שמח ומצחיק מצד אחד, אבל על רמה ואיכותי מצד שני? כמה נקודות למחשבה לקראת חודש אדר

חודש אדר בפתח וכולם במתח. ילדים ובני נוער רבים מצפים לתקופה הזו בכיליון עיניים, אך בתי ספר רבים דווקא נכנסים בה לכוננות ספיגה. לא מעט מנהלים התחילו את ספירת הגומר למוצאי פורים כשליבם רוחש תפילה חרישית שנצלח את השבועיים האלו עם כמה שפחות נזקים. את הביטוי החריף ביותר שמעתי ממחנכת אחת שאמרה: "שנת הלימודים מתחלקת לשניים. בחצי הראשון אנחנו מחנכים אותם, בונים, מכוונים ודוחפים למעלה. בחצי השני אנחנו אוספים את השברים ומשקמים נזקים. מה שמפריד בין החלקים הוא – פורים…". זהו אומנם תיאור קצה אך אין ספק שאצל רבים קיימת תחושה חזקה של פספוס והחמצה באשר לחג שהאר"י הקדוש ראה אותו כגדול אפילו מיום הכיפורים! (על פי הרמז המפורסם "כיפורים" – הוא רק כְּ-פּוּרִים), אך שנה אחר שונה גורר איתו תופעות והתנהגויות שמזכירות יותר את תשעה באב…

 

ברוך מתיר איסורים

למה זה קורה? הסיבה מאוד פשוטה. תלמידים רבים רואים בחודש הזה הזדמנות פז לפריצת גבולות והכשר לכל מיני מעשים שאסורים כל השנה. הם מנפנפים בשמחה בהוכחה תורנית: עובדה ששתיה שאסורה כל השנה מותרת בפורים ואפילו הופכת למצווה ("חייב איניש לבסומי בפוריא". מגילה ז,ב), וממילא המסקנה ה'הגיונית' המתבקשת היא: כל שכן ששאר האיסורים מותרים גם הם… כל השנה אסור לפגוע בזולת ובפרט אם הוא מבוגר ממך ואתה חייב בכבודו – ועכשיו מותר לצחוק, לחקות ולהגחיך בלי חשבון. כל השנה חייבים לשמור על צניעות בלבוש והתנהלות – ועכשיו הכול פתוח ואפשרי. בשורה התחתונה הניחוח העולה מפורים מזכיר יותר את משתה אחשוורוש והמן מאשר את של מרדכי היהודי ואסתר המלכה.

 

סימני דרך

אז הנה כמה תזכורות קטנות לקראת החודש המופלא שעומד לפנינו:

א. המבחן האמיתי – לא סתם אמרו חז"ל ש"אדם ניכר בכוסו" ו"נכנס יין יצא סוד" (עירובין סה'). הימים האלו מהווים עבורנו מבחן גדול מה יש בתוכנו ומה יוצא מאיתנו החוצה בשעה שנופלות המחיצות הרגילות. החודש הזה מהווה מַרְאָה המשקפת היכן אנו עומדים אחרי כל מה שטיפחנו ובנינו בעצמנו כל השנה.

ב. לא התוכן אלא הצורה – העיקרון המנחה הוא שמה שמשתנה בחודש הזה הוא הצורה ולא התוכן. מי שמאמין בעיקרון מסוים לא ייתכן שיוותר עליו רק בגלל שבלוח השנה כתוב 'אדר'. אם צניעות היא ערך אמיתי היא תקפה גם עכשיו, ואם הלבנת פנים היא עוון חמור כל השנה לא ניתן להלבין ולהכשיר אותה רק בגלל שפורים הגיע. כמו שכוח המשיכה ושאר חוקי הטבע לא מתבטלים בחודש הזה, גם חוקי התורה והלכותיה רלוונטיים במאת האחוזים.

ג. ונהפוכו – האתגר האמיתי העומד בפנינו הוא איך להשתמש בכלי של הצחוק, ההתחפשות וההפיכה כדי לגשת אל המציאות ואל התופעות שמתרחשות בתוכה ולהביט עליהן באור אחר. לעיתים דווקא בדרך הזו, ה'פורימית', ניתן להעביר ביקורת בונה ולהתגבר על מכשולים ומחסומים שכל השנה תוקעים אותנו.

ד. מי שטרח בערב שבת – היערכות נכונה לאדר מתחילה כבר בשבט ובמובן רחב יותר כבר מאלול. כיצד אנחנו מחנכים את עצמנו ואת תלמידנו, מה חשוב לנו, מה יש לנו לומר לעולם וממה אנחנו נזהרים. ככל שנטמיע עמוק יותר בתוכנו את הערכים שאנחנו מאמינים בהם, וככל שנכוון את עצמנו יותר גבוה כל השנה – גם הפורים שלנו ייראה כזה. החודש הזה מזמן לפנינו שאלות חשובות שחיוני לתת עליהן את הדעת: מהי שמחה אמיתית ואיך מגיעים אליה? האם יש לנו נושא מסויים להכתרה או לחודש בכללו ומסר שאותו אנו רוצים להעביר? איך מצליחים לערב ולשתף את כל הכיתה/השיכבה מבלי להשאיר אף אחד מאחור?

ה. כללים ברורים – כדאי מאוד לקבוע מראש, ביישוב הדעת וללא השפעת אלכוהול, את הכללים שינחו אותנו ברגע האמת: בלי "קורבנות אדם", מהם הגבולות שלנו מבחינת עירוב בנים ובנות, לבוש, שתיה וכו'. חשוב שנבין שהגבולות האלו לא באים לחסום את השמחה מלהתפרץ אלא מטרתם לנתב אותה למקומות הנכונים והבריאים ולהגן עלינו מדברים שאנו עלולים להצטער עליהם לאחר מכן.

ו. הכנה רוחנית – לכל חג ובוודאי לפורים יש תוכן רוחני ואוצר של מסרים שהוא מביא איתו לכל מי שיכין את הכלים ויפתח את הלב כדי לקבל אותם. ככל שנעשה יותר הכנות רוחניות, בלימוד ובהתבוננות, נצליח להפיק יותר מן החג הזה.

ז. מבחן היום שאחרי – אחד המדדים לבדוק האם עשינו את פורים כמו שצריך הוא השאלה איך אנחנו נראים ביום שאחריו – מרוקנים, סחוטים ו'סוחבים' בקושי עד חופשת פסח שיגאל אותנו, או שאנחנו מלאי כוחות, חיוניות ורעננות לימים הבאים אלינו לטובה.

שיהיה חודש טוב ושמח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *