בוקר בא ומתחיל שוב אותו הסיפור
חולצה, נעליים, חגורה זה ברור
גם אני מצטרפת להשלים הופעה
עוטפת רגליים או לפחות מנסה
קצרה וצמודה, מושכת עיניים
נראה לי שנים לא פגשתי ברכיים
מלקטת לך צומי, מחמאות מבנים
צועקת ‘הביטו!’, ישר לפנים
ואת יושבת בכיף, משכלת רגליים
כשאני מטפסת אל-על לשמיים
העיקר ‘חצאית’ כך אומרים הנתונים
אז מה אם כולם רואים תחתונים
את מתמרנת באורך, מותחת רק כשצריך
המנהלת עברה כבר, לא צריך להנמיך
צמודה וצרה זה הרי שיא האופנה
גם אם לא בול תקנון אולפנה
אז זהו שלא, אחותי המתוקה
את יודעת עד כמה עלייך דלוקה,
אך נמאסו המתיחות, המשחק הכפול
אני כבר מרגישה שזקוקה לטיפול
בחורה שכמוך איכותית בכפליים,
למה שמי שפוגש בך יראה רק…רגליים?!
בחייאת, נשמה, עשי לי טובה
תני אותי כבר לאחותך הקטנה
